פרשת השבוע שלנו שוב מפגישה אותנו עם יחסים טעונים בתוך המשפחה. תחילת הפרשה עוסקת במאבק בין יוסף לאחיו:
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים: וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.
שוב מתח בין אח לאחים האחרים, על רקע העדפה של האב.
חז"ל (שבת י:) מאוד מבקרים את יעקב: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שהרי בשביל משקל שני סלעים מילת לכתונת פסים שעשה יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".
אבל, האם יש צד שני למטבע?
נתקלתי בשאלה הזו, בניסוח שעורר מאוד למחשבה: המחיר של מעשה זה בהווה ברור – האחים שונאים את יוסף, אולם נשאלת השאלה אלו השפעות נוספות היה למעשה על יוסף שהשפיעו על עתידו של יוסף?
ויש השפעות. הבחירה לא להעדיף אף אח, פירושה לטפח בינוניות. זה אומר שלא נשלח אף ילד לחוג של מצטיינים, רק בשם האמירה "אבל לאח שלו אתה לא נותן, והוא יקנא".
אי אפשר להתעלם מההפסד שבדבר.
כשחיפשתי קצת סביב הנושא, ראיתי שני דברים מפתיעים.
הראשון – האברבנאל. האברבנאל מניח שלא יכול להיות שאבא אוהב את כל הילדים שלו אותו הדבר. לדעתו, זה לא הגיוני. וזה גם היה יכול להיות סביר בעיני האחים. הוא אומר, שהויכוח בין האחים ליוסף נובע מכך שהם חשבו, שהמאבק הוא יותר רציני מאשר רק אהבת אב. יש כאן מאבק מהותי על הבחירה, כמו המאבק בין יצחק לישמעאל, או בין יעקב לעשו.
תשובה נוספת, של החתם סופר. החתם סופר אומר, שכשיש סיבה אובייקטיבית לתת משהו לאחד האחים, ההנחה היא, שגם שאר האחים רואים את זה, ויכולים להבין שלאח הזה נתנו משהו מיוחד, בגלל מצבו המיוחד. אבל יעקב אהב את יוסף כי בן זקונים הוא לו – רק הוא ראה ביוסף משהו מיוחד. שאר האחים לא ראו את זה, ולכן הם קינאו.
מערכות יחסים במשפחה זה עסק מורכב מאוד מבחינה רגשית. אני לא חושב שיש מתכון אחד ויחיד לשאלה איך מסתדרים בין הצרכים הייחודים של כל ילד, ותחושת הקנאה.
אבל כשאנו מדברים על מערכות אחרות, שגם שם עולה השאלה, למה פלוני מקבל יותר תקציב או תעדוף, ולמה מישהו אחר לא , ושם בוודאי אפשר ליישם את דברי החתם סופר. ככל שהקריטריונים והנימוקים לכך שאנחנו נותנים למישהו מעמד ייחודי גלויים וברורים, כך שההחלטות שקופות יותר, זה מאפשר גם לתת לכל אחד את מה שהוא צריך ומגיע לו, וגם לא לעורר קנאה ומתחים.
ואולי אם נשכיל גם במשפחה ליצור שפה שבה אפשר לדבר על הצרכים השונים של כל אחד, בצורה גלויה, דומני שזה יועיל ליכולת לתת לכל אחד מבני המשפחה את צרכיו, עם פחות קנאה ומתחים.