פרשת תצווה עוסקת באריכות בפרטי הבגדים של הכהן הגדול ושאר הכהנים, וזו הזדמנות להרהר במשמעות הבגדים בכלל.
במובן אחד, הבגד משמש מסר כלפי חוץ. בגדי הכהן הגדול עשויים "לכבוד ולתפארת". הם נועדו לתת שדר של כבוד, כלפי נושאם. ובעבר עמדנו על כך, שהשדר קיים גם כלפי העם, אבל גם כלפי הכהן בעצמו. כי כשאדם לבוש בבגד מסויים, זה משדר גם לו מסר. כשאדם לבוש מדי צבא, זה חלק ממה שעוזר לו להפוך בתודעתו לחייל.
ואכן, גם היום, הבגדים שלנו הם דרך לעצב את התדמית שלנו, כלפי חוץ וכלפי פנים.
אבל במובן אחר, הבגד הוא דבר שנועד להסתיר. כך היה מאז חטא אדם וחווה, וכך מדגיש השם משמואל בפרשתנו, שבגדים נועדו לכסות על התרחשות פנימית. עצם הציווי על לבישת בגדים, מצביע על כך, שיש איזושהי עשייה והתרחשות פנימיות יותר, שלא נועדו להיראות על פני השטח.
אנחנו אוהבים לשתף. אנחנו משתפים במה שאנו עושים ובמה שאנו חושבים, עולם המדיה והרשתות החברתיות דוחף אותנו לשתף כל הזמן. אבל השיתוף דורש שפה משותפת. דורש לתרגם למילים ולקודים מוסכמים, את ההתרחשות הפנימית, ובשל כך, משטח את ההתרחשות הפנימית הזו.
פרשת תצווה עטויית הבגדים מזמינה אותנו להרהר בשאלה עד כמה אנו מחצינים את הנעשה בקרבנו, האם בשל כך אנו מאבדים משהו, ואיך דואגים לשמר מרחב פנימי, עשיר ועמוק.