כשמשה רבנו מבקש לראות את כבודו של הקב"ה, הקב"ה מוכן להראות. אבל מדגיש: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ". המפרשים מסבירים בדרכים שונות את ההבדל בין אחוריו של הקב"ה לפניו.
בעל הכתב והקבלה מסביר, שיש הבדל בין הכרת פעולותיו של הקב"ה, ודרכן, קבלת מושג כלשהו על הקב"ה, ובין הכרת הקב"ה בעצמו. הקב"ה עצמו, בבחינת פנים, אי אפשר להכיר אותו. אבל אדם יכול לקבל מעט מזעיר של מושג על הקב"ה דרך הכרתו את פעולותיו של הקב"ה, שהן בבחינת 'אחור'.
ר' צדוק (רסיסי לילה, נב) הולך בדרך שונה מעט, ומסביר, שההבדל בין 'אחור' ו'פנים', הוא הבדל בזמן. לפעמים, אדם יכול לדעת מה היתה התכנית של הקב"ה מתוך התבוננות במאורעות שהיו. זוהי בחינת אחור. אבל לדעת מה התכניות לעתיד של הקב"ה – זו בחינת פנים, שאינה ידועה לנו.
נכון, לפעמים הקב"ה מתגלה לאדם בנבואה, וכך אנו יודעים על העתידות. אולם, כשאין ידיעה כזו, היכולת לקבוע מהן התכניות של הקב"ה לעתיד, נראית לי דלה למדי. ועל כן, כשאנו מנסים לקבל החלטות ביחס לעתיד, איננו אמורים להסתמך על ניחוש וחיפוש אחר הבנת תכניותיו של הקב"ה. במקום זה, אנו יכולים, וצריכים, להסתמך על הבנתנו את המצב, ועל הבנתנו את רצון ה' הקבוע מאיתנו, כפי שהוא משתקף בתורה.
כך למשל ביחס לסוגיות השונות העומדות לפתחנו בחברה הישראלית. איננו יכולים, ואיננו צריכים, לנסות להבין את תכניות הגדולות של הקב"ה. עלינו לקרוא כמיטב הבנתנו את המצב, ולשאול כיצד אנו יכולים לקדם את החברה, כך שתהיה יותר שומרת מצוות, יותר ערכית ויותר ראויה. וההחלטות שנקבל, הן התכניות שלנו לשיפור המצב, ולא תכניותיו של בורא עולם, שאת פניהן לא ראינו.