שאלה

האם מברכים ברכת הריח על בושם סינתטי?

תשובה

כן.

נימוקים

שיטות הראשונים בדין ריח שאין לו עיקר

הגמרא בברכות (מג.) אומרת:

אמר רב אדא בר אהבה: האי כשרתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים, אבל משחא כבישא – לא; ורב כהנא אמר: אפילו משחא כבישא, אבל משחא טחינא – לא; נהרדעי אמרי: אפילו משחא טחינא.

ופירש רש"י:

כשרתא – קושט. משחא כבישא – שמן שבו טמון הקושט והשמן מריח מן הבושם שבתוכו. לא – הואיל ואין נראה לעינינו אלא השמן. משחא טחינא – שטחנו בו כשרתא.

רש"י מסביר, שרב כהנא ורב אדא בר אהבה הבינו, שאם אין ניכר לעיניים שיש בשמים בתוך השמן, אין מברכים. ואילו נהרדעי סוברים, שאפילו כשהבשמים אינם ניכרים לעיניים, מברכים ברכת הריח.

הראשונים נחלקו בשאלה, אם צריך שהבשמים יהיו בכלל קיימים בתוך השמן. רבנו יונה (ברכות לא: ד"ה וכשרתא) והרא"ש (סימן לו) כתבו בשם הראב"ד:

וכתב רב נתן בעל הערוך דכשרתא עיקרו שמן ומערבים בו כמה מינים בעצי בשמים שמכשירין אותו מעשה רוקח מפוטם כגון זה מברכין עליו בורא עצי בשמים וכתב הראב"ד ז"ל שזהו כשהעצים לשם אבל אם הוציאו העצים אין מברכים עליו אלא מיני בשמים

על פניו, נראה מהראב"ד שכאשר אין בכלל עצי בשמים בתוך השמן, עדיין מברכים עליו. אלא שבמקרה כזה אין מברכים 'עצי בשמים' אלא רק 'מיני בשמים'. אבל הטור (או"ח רטז) כתב:

ולכולי עלמא בעינן שיהא עיקרן קיים קצת הלכך אם סיננו אותו ואין בו כלום מהבשמים יש אומרים שאין מברכין על ריחו אלא בורא שמן ערב כמו על האפרסמון ויש אומרים שאין מברכין עליו כלל שאין עריבות זו ממינו אלא שקולט אותו מדבר אחר הוי כריח שאין לו עיקר ואין מברכין עליו כיון שאינו מגופו של שמן.

אם כן, בשמן שיש בו ריח בשמים ואין בו מן הדבר המפיץ ריח בעצמו כלל, הטור מביא שתי דעות. יש האומרים שמברכים עליו 'בורא שמן ערב'. ויש אומרים, שאין מברכים עליו כלל.

אמנם, מרבנו חננאל נראה אחרת. שכן, רבנו חננאל מפרש את דברי הגמרא על 'משחא כבישא':

שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים ומינים הרבה וקולט השומשמין הריח של בשמים וטוחנים אותו ויש בו ריח של בשמים. ומשחא טחינא קרוב לטחינתן נותן עליהם עצי בושם מהו דתימא כיון דקרוב הוא לטחינתן נתן בהם לא קלטו קמ"ל דעל כולם מברך עצי בשמים.

כלומר, לדעתו, מדובר בשמן שיש בו רק ריח של ורד ועצי בשמים.

אם כן, נחלקו הראשונים בשאלה אם מברכים על ריח שאין לו עיקר – חפץ שיש בו ריח טוב, כאשר הריח מגיע ממקור אחר, שאינו נמצא בתוך החפץ.

המשנה בתחילת פרק תשיעי בברכות (נא:) אומרת:

אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים. מאי טעמא? נר – לכבוד הוא דעבידא, בשמים – לעבורי ריחא הוא דעבידי.

ובהמשך הסוגיה אומרת הגמרא:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המהלך בערבי שבתות בטבריא ובמוצאי שבתות בצפורי והריח ריח – אינו מברך, מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים.

כלומר, המוגמר לא נועד בשביל להפיץ ריח בחלל האוויר, אלא בשביל לתת ריח בבגד. ולכן, בזמן שמגמרים את הכלים, אין מברכים על העשן ברכת הריח.

וכך נפסק ברמב"ם (ברכות ט, ח):

מוגמר שמגמרין בו את הכלים ואת הבגדים אין מברכין עליהן לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר, וכן המריח בבגדים שהן מוגמרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר בושם אלא ריח בלא עיקר.

הרמב"ם הוסיף על דין הגמרא, שגם על הבגדים המבושמים אין מברכים, למרות שבהם הריח נועד בשביל שיריחו אותו. והטעם, שזהו 'ריח שאין לו עיקר'.

הטור (או"ח ריז) תוהא על דברי הרמב"ם – מה הבעיה לברך על הכלים עם הריח. ונושאי הכלים תמהים – הרי הטור בעצמו סבור שאין מברכים על ריח שאין לו עיקר, אם כן, מדוע התקשה בדברי הרמב"ם?

הדרכי משה (ריז, אות א) ענה:

ולי נראה דלא קשה מידי דודאי לעיל שהוציאו הבושם מן השמן ולא נשאר בשמן רק קליטת הריח בזה מודה רבינו בעל הטור דריח שאין לו עיקר כהאי גוונא דאין מברכין עליו אבל הכא שהבשמים נשרפו ונתהפכו ונעשו ריח ואותו ריח הוא כעיקר הבושם ולכן סבירא ליה דמברכין עליו כן נ"ל דעת בעל הטור והיא סברא נכונה לדעתי.

כלומר, עשן שנבלע בבגד אינו חשוב 'דבר שאין לו עיקר', ולכן מברכים עליו.

בכיוון ההפוך בדיוק הולך הב"ח (רטז אות ו):

אלמא דכשרתא להרמב"ם נמי מיירי שסיננו והסירו הבשמים מן השמן ואפילו הכי מברך עליה בורא מיני בשמים להרמב"ם ולא דמי לכלים המוגמרים שכתב שאין מברכין עליהם כלל לפי שאין שם עיקר בושם אלא ריח בלא עיקר עכ"ל דשאני התם דמעולם לא נכנס בכלים עיקר הבושם אלא הריח של תמרות עשן מבושם הנשרף בגחלים נכנס בכלים בלבד מה שאין כן בהך כשרתא שהכניסו בו עיקר הבושם וקלט השמן הריח מעיקר הבושם אף על פי שסיננו חשוב כאילו נשאר לשם העיקר.

כלומר, לדעת הב"ח, כאשר מדובר בשמן שסיננו יסבור הרמב"ם שמברכים בורא מיני בשמים, כיוון שיש בו ריח. לעומת זאת, במוגמר, מעולם לא היה אלא עשן, ולכן אין מברכים, לדעת הרמב"ם. חילוק זה מופיע גם בשער הציון (רטז סקכ"ה).

דעת השולחן ערוך

השולחן ערוך הזכיר את המחלוקת שמביא הטור בסימן רטז (סעיף ו), וכתב שמספק נכון להיזהר שלא להריח שמן כזה. ובסימן ריז הביא את דברי הרמב"ם לגבי המוגמר.

האם המשמעות היא שהוא הבין שמדובר בספק? אם כן, היה צריך לומר שגם לכתחילה אין להריח בגדים שיש בהם ריח של מוגמר. אפשר לומר, שזה משום שמן הסתם לובשים בגדים כאלו, ואין ברירה אלא להריח בהם. מה שאין כן בשמן מבושם, שאפשר לא להריח אותו, וכן כתב הט"ז (ריז סק"ב).

ואמנם, המשנ"ב (רט"ז סקלב) כותב שמי שלא רוצה להחמיר ולהיזהר מלהריח, יכול לכתחילה לברך ולהריחו, ובשעה"צ (סקכ"ח) כתב שכן דעת הרבה מהאחרונים, כדעת הראב"ד וסיעתו, שמברכים על שמן שיש בו ריח, אף שאין בו עיקר כלל.

יישום הדיון לבשמים בימינו

האבחנה שעושים הראשונים בין שמן שבלוע בו ריח, ובין שמן שיש בו מהבושם עצמו, אינה מובנת לגמרי, מנקודת מבט כימית טהורה. הלא חומרי הריח שהוציאו מהבושם אל השמן בבישול וכדומה, הם הם עצמותו של הבושם ממש. ועוד יותר יש לתמוה, ממה שכותבים חלק מהפוסקים (ראה למשל בילקוט יוסף רטז הערה ג) שיש הבדל בין מים שהיו בהם בשמים, שאין מברכים לדעתו, ובין מים שנסחטו מפרחים, שבהם המנהג לברך. ולכאורה, אין הבדל בין אלו לאלו.

וצריך לומר, שהכל תלוי בדעת בני אדם. שאם אדם יאמר 'זה השמן המקורי, ורק יש בו ריח הבושם', אין מברכים. ואם יאמרו 'זה ממש מה שנסחט מהבושם' מברכים.

הבשמים בימינו מופקים בחלקם מתמציות צמחים ובחלקם בתנאי מעבדה. כך או אחרת, נוצרים נוזלים, שמאוכסנים במיכלים, והם 'חומרי הריח'. לאחר מכן, מערבבים אותם בצורות שונות בתוך הבשמים, כפי דרישת חברת התמרוקים, וזה מה שמשווק. לכן, בבשמים בימינו, נראה שיש ממשות עיקר של הבושם, ולכן לכו"ע אפשר לברך עליהם (וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה פרק סא הערה לב בשם הגרש"ז).

בושם סינתטי

אמנם, הגרש"ז (שם) מעיר, שיש סברא לומר, שעל חומרי ריח סינתטים, המופקים מחומרים שבמקורם הם מסריחים, כמו זפת, אין לברך. בעניין זה, אני סבור, שהצדק דווקא עם מה שכתב הרב מלמד בפניני הלכה (ברכות יד, סעיף ב הע' 3):

נראה לענ"ד שחובה לברך עליהם 'מיני בשמים'. ואין לומר ח"ו שלא ה' ברא את הבשמים הללו, כי הכל ממנו יתברך – גם התכונות הכימיות שאפשרו ליצור את הריח הטוב וגם השכלולים המדעיים שעל פיהם מייצרים את הבשמים.

יש לציין, שגם בדעת הרב עובדיה, ראיתי שיש דעות שונות, מה סבר למעשה. ראו כאן.