לפני שיעקב בורח מבית לבן, הוא מתייעץ עם רחל ולאה. הוא מספר להן על הקשיים שלו עם לבן:

וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵא-הֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי: וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן: וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱ-הִים לְהָרַע עִמָּדִי: 

יעקב מסביר, שבעוד הוא עובד ביושר, לבן מרמה אותו. המילים שלו "בכל כחי עבדתי את אביכן" הפכו למוטו של מוסר עבודה. כך פוסק הרמב"ם בסוף הלכות שכירות (יג, ז):

כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה. אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן. שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד.

וכך הוא כותב גם בהלכה הקודמת:

אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר עצמו ביום או לדוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית, ולא יהיה מרעיב ומסגף עצמו ומאכיל מזונותיו לבניו מפני גזל מלאכתו של בעה"ב, שהרי תשש כחו ותחלש דעתו ולא יעשה מלאכה בכח.

אז נכון, היום אנחנו רואים את מערכת היחסים בין עובד למעביד בצורה מורכבת יותר, ויודעים שעובד מאושר הוא פרודוקטיבי יותר, ולכן נוח למעסיקים שהעובד יהיה פחות 'מכון עבודה' בכל רגע מחייו. ובכל זאת, המילים האלו מצביעות על כך, שעובד ה' לא ניכר רק בכך שהוא מתפלל בכוונה, ושהוא קונה אוכל בכשרות מהודרת, אלא גם בכך שהוא בעל מוסר עבודה גבוה.

כאמור, היישום של 'מוסר העבודה' הוא לא תמיד חד משמעי. אבל כן אפשר לצפות, שמי שרואה את עצמו כעובד ה', יהיה בעל מוסר עבודה גבוה יותר. וזה נכון גם בתחומים אחרים. אנחנו אמורים לצפות, שמי שהוא עובד ה', יהיה בעל מוסר תשלומים גבוה יותר.

זה נכון, שיותר קל לתאר את עבודת ה' במרחב צר יותר, ואז גם מגיעים להישגים גבוהים יותר. אם כל עבודת ה' מצטמצמת ללימוד תורה וחסד, זה מיקל על ההצטיינות בכך. גם אם כל עבודת ה' מצטמצמת להתגייסות למען ארץ ישראל ועם ישראל, זה מאפשר להצטיין בכך, אבל בסופו של דבר, מרחב הציפיות מעובד ה' רחב יותר.

יש עוד תחום של עבודת ה', שגם בו אנו נדרשים להצטיין (רמב"ם הלכות רוצח יא, ד):

וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנ'  השמר לך ושמור נפשך, ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תשים דמים.

. עובד ה' ניכר בכך, שהוא מקפיד הקפדה יתירה על שמירת נפשו, וכמובן, גם נפש אחרים.

יש הרבה דברים שכלולים בכך, וכל פעם שמתרחשת תאונה מחרידה, אנו מקבלים תזכורת לעניין בהקשר של זהירות בנהיגה. אני לא בא לדבר במונחים הלכתיים של אסור ומותר על שמירת חוקי התנועה. אבל בגדול, אנו מצווים להצטיין גם בזהירות בכביש.

הרבה פעמים דיברנו על כך שכשקורה אסון, אנו מצווים לראות בו משהו שבא לאותת לנו. ודומני שכל אחד יכול וצריך לקחת אל לבו את אסונות כביש תשעים, ולראות מה הוא מקבל על עצמו, בדרך לנהיגה בטוחה יותר.