שאלה
אנו לקראת קנייה של מדיח כלים. האם מותר להשתמש בו להדחת כלים חלביים ובשריים, ובאיזה אופן.
תשובה
הדרך הראויה לכתחילה היא להשתמש במדיח למין אחד (חלבי או בשרי) ולפני מעבר למין השני, לוודא שאין שאריות במדיח או בפילטר, ולהפעיל את המדיח בתכנית החמה על מנת לבצע הגעלה של המדיח.
לכתחילה, רצוי גם לשים את חומר הניקוי, על מנת שימיס את שאריות השומן שבמדיח.
נימוקים
ראשית, יש לדעת שמדיחי הכלים שונים זה מזה בדרך פעולתם, וכמובן מדיחי הכלים של היום שונים מאלו שמלפני מספר שנים.
הדחת כלים חלביים ובשריים ביחד
השאלה הראשונה שבה נדון היא במצב שבו במדיח נמצאים כלים חלביים ובשריים גם יחד, והם נשטפים, יחד עם שאריות המזון שעליהם, בעת ובעונה אחת.
שאלה זו ממש נדונה בדברי השו"ע (יו"ד צה, ג):
קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן… ואם היה שומן דבוק בהן, צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה.
הגה: … אבל אם שניהם בני יומן, והדיח אותן ביחד בכלי ראשון, הכל אסור. והכי נוהגין, ואין לשנות.
אם כן, מפורש ברמ"א, שכאשר מדיחים באותו כלי כלים שהם בני יומן, אפילו אין בהם שמנונית, הם אוסרים אחד את השני, וגם הכלי נאסר. כאשר יש שמנונית על הכלים, גם לדעת המחבר הכלים נאסרים.
אלא שבסעיף ד פסק המחבר:
יראה לי שאם נתנו אפר במים חמין שביורה קודם שהניחו הקדירות בתוכה, אף על פי שהשומן דבוק בהן, מותר, דעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם.
על פי דברי המחבר, אם יש במים דבר הפוגם אותם, הכלים אינם נאסרים, כי התערובת מוגדרת כנותן טעם לפגם.
אמנם, לדעת הט"ז (סקט"ו) והש"ך (סקכ"א) אפר אינו מועיל במים. ויש לדון, אם כשיש סבון חריף במים, כמו הסבון שמשתמשים בו במדיחי הכלים, אולי גם הם יודו שהמים נפגמים. דין נרחב בעניין מובא ביביע אומר (חלק י, יורה דעה סימן ד) ומסקנתו שם היא שהמים האלו נחשבים פגומים, ולדעתו ניתן מעיקר הדין להדיח את כלי החלב והבשר ביחד.
אמנם, כל דבריו מיוסדים על ההנחה, שהשטיפה הראשונה במים מעורבת עם חומרי הניקוי, אבל, אם ישנה שטיפה ראשונה במים חמים, ברור שיהיה אסור להדיח כלים ביחד.
עוד יש לציין, שדבריו אינם מוסכמים לחלוטין. הרב רוזן (תחומין יא) כתב:
יתר על כן: גם הנימוק השני, שהדטרגנט פוגם את הטעם, איננו מדויק מצד המציאות העובדתית, כאשר נותרים שיירים בעין. ידוע לכל, שיש השוטפים מזון בחמרי חיטוי, ולאחר שטיפתם במים הם ראויים לאכילה משובחת, ומאן מפיס ששיירי הבשר או הגבינה הנותרים על הרשת בתחתית המכונה אמנם נפגמו. לפי מראית עיני דומה, כי אם יערבבו שיירים אלו בתבשיל או בסלט לא יורגש כל פגם.
אכן הרב יצחק יוסף (=אוצר דינים לאשה ולבת סימן ל סעיף טו. י.ש.) בתוך אריכות דבריו הרגיש בזאת, וכתב בסוגרים:
וגם צריך בירור, אם חתיכות הבשר ושיירי הגבינה שבצלחות אכן נפגמים ע"י מים רותחים בתערובת חומרי נוקוי פגומים. ויתכן שבחתיכות של ממש לא שייך שיפגמו באופן זה. ובפרט שאח"כ באה השטיפה השניה בלי חמרי ניקוי כלל.
קשה לדעת אם דבריו של הרב רוזן שנכתבו לפני יותר מעשרים שנה, נכונים גם ביחס לחומרי הניקוי החריפים יותר שישנם היום.
הדחת כלים חלביים ובשריים בזה אחר זה
דיון נוסף קשור לשאלה אם מותר להשתמש במדיח להדחת כלים חלביים ובשריים בזה אחר זה.
הרמ"א (צה, ג) מבדיל בין שני מצבים:
בתחילת ההג"ה הוא כותב שאם הדיחו קערה בשרית בתוך יורה חולבת, ושתיהן בנות יומן, הכל נאסר. המים, והכלים.
ולאחר מכן הוא כותב, שאם הדיחו בזה אחר זה, אפילו שניהם בני יומן, הכל מותר. ובפמ"ג (משב"ז אות יא) כתב שאפילו המים מותרים.
כדי ששני הדינים לא יסתרו זה את זה, מוכרחים לומר שהדין השני נאמר רק כששני הכלים הודחו בתוך יורה שהיא לא בשרית ולא חלבית, או לכל הפחות לא בת יומה מאחד משניהם.
על כן, אם הכלי הראשון שהודח היה עם שאריות מזון, הוא הופך את היורה לבת יומה, ואם כן, לא יהיה מותר להדיח את הכלי השני באותה יורה, באותו היום.
נמצא שאם מכניסים למדיח כלים כלי שיש עליו שאריות מזון, ומפעילים את המדיח ללא סבון (או בהדחה הראשונה בחמים, או אם נאמר שהסבון אינו פוגם), נמצא שהמדיח יהפוך להיות מאותו המין של הכלי. ואם כן, יהיה אסור להכניס אחרי כן כלי שלא ממין הכלי הראשון באותו היום. כמו תחילת דברי הרמ"א.
אמנם, באגרות משה (יורה דעה ב סימן כח) כתב:
הנה כבר כתבתי בספרי אגרות משה חאו"ח סימן ק"ד שמה שבתוך הדיש – וואשער שהוא על מה שמניחין הכלים צריך שיהיו שנים, אחד לכלי בשר ואחד לכלי חלב, ועצם הדיש – וואשער שמשימין בתוכו הדבר שמניחין עליו הכלים שהוא רק הדפנות שסביבותם והגג והתחתית יכולין להשתמש בו לשניהם בזה אחר זה. אך לא כתבתי שם הטעם משום דהוא פשוט, דהא בעצם הוא נ"ט בר נו"ט שמותר מבשר לחלב ואיפכא, ומפורש ברמ"א סימן צ"ה סעיף ג' עוד יותר דאפילו באותן המים שהודחו בהן הכלי בשר מותר להדיח גם את כלי החלב אחר שניטלו משם הכלי בשר אם לא היה בעין או שהיה שם מים ששים נגד הבעין, וכ"ש בכאן שהם מים אחרים.
אולם בתשובה הבאה (סימן כט) כתב שההיתר שלו מבוסס על ההנחה שיש במים שישים נגד השומן הדבוק בכלים, כך שה'בעין' שעל הכלים מתבטל, וכל הדיון הוא ביחס לכלים נקיים. אולם, במציאות המקובלת היום, השאריות של המזון שנכנסות לתוך מדיח הכלים אינן בטלות בשישים במים, ועל כן, כאמור, אם מדיחים באותו יום כלים משני סוגים, אפילו אחד אחרי השני, הרי שהמדיח יהפוך להיות בלוע מבשר בחלב, ולאחר מכן יאסור את הכלים הנכנסים לתוכו באותו היום.
הכשרת המדיח בין הדחה להדחה
הפתרון לבעיה שהוזכרה בסעיף הקודם הוא להכשיר את המדיח בין שימוש חלבי לבשרי.
הרמ"א (או"ח תנב, א) כותב:
דאין הגעלה מועלת כלום אם אין המים רותחים.
במדיח כלים, בדרך כלל המים אינם מגיעים לטמפרטורת הרתיחה, ועל כן, לכאורה אי אפשר להגעיל אותם במי המדיח.
אלא שבמשנ"ב (שם סק"ח) כתב, שרק כלי ראשון שמונח על האש ממש צריך הגעלה ברותחין. אבל כלי ראשון שאינו עומד על גבי האש, וקל וחומר עירוי מכלי ראשון או כלי שני, אינם צריכים שהמים יהיו רותחים, ומספיק שהחום יהיה של יד סולדת בו, וזה קיים בדרך כלל במדיחים.
מסיבה זו כותבים פוסקים רבים שהדרך להכשרת מדיחי כלים לפסח היא ניקוי, ולאחר מכן הפעלת המדיח בתכנית החמה.
לאור האמור, אם לאחר הדחת כלים מסוג אחד מוודאים שאין במדיח שאריות (כולל בפילטר) ולאחר מכן מפעילים בתכנית החמה, הרי שהמדיח חוזר להיות 'פרווה' וניתן להדיח בתוכו כלים מסוג אחר.
לכתחילה, רצוי גם לשים את חומר הניקוי, על מנת שימיס את שאריות השומן שבמדיח.