שאלה

אני רוצה להזמין חברה אלי לבית. בבית נהיה שתינו ואח שלי. האם זה מותר או שיש בעיה של ייחוד?

תשובה

אין בזה בעיה של ייחוד.

נימוקים

במשנה בקידושין (פ:) נאמר שאסור לאדם להתייחד עם שתי נשים. נחלקו הראשונים אם מותר לו להתייחד עם שלוש נשים. רש"י (קידושין פב. ד"ה לא יתייחד) כותב שהאיסור הוא דווקא עם שתי נשים. אבל עם שלוש מותר להתייחד. לעומת זאת, הרמב"ם (איסורי ביאה כב, ח) כותב שאסור לאיש להתייחד עם נשים הרבה. ולהלכה נחלקו בזה המחבר והרמ"א (אבן העזר כב, ה).

אלא שמותר לאדם להתייחד עם נשים, אם גם אשתו נמצאת שם, מפני שאשתו משמרתו, כמבואר במשנה בקידושין (פ:) ובשו"ע (שם).

השאלה שבה אנו דנים כאן, היא אם כשם שאומרים שאשתו משמרתו, כך גם אחותו משמרתו.

טרם שנמשיך, נציין שיש שלוש דוגמאות של 'שמירה' המצילה מאיסור ייחוד:

הראשונה היא האמור במשנה שהזכרנו, שאשתו משמרתו.

שתי הדוגמאות האחרות נזכרות בגמרא (פא:):

אמר רבא: מתייחד אדם עם שתי יבמות, ועם שתי צרות, עם אשה וחמותה, עם אשה ובת בעלה, עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואין מוסרת עצמה לביאה.

הקבוצה הראשונה היא ייחוד עם שתי נשים ששונאות זו את זו. ההנחה היא, שבגלל שהן שונאות אחת את השניה, הן לא יחפו אחת על השניה אם השניה תתפתה.

הקבוצה השניה היא תינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה. גם כאן, הנחת המוצא היא שהיא לא תתפתה, ומצד שני, היא יכולה לספר על מה שמתרחש. כפי שכותב רש"י:

שיודעת טעם ביאה – כלומר מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק. ואינה מוסרת עצמה לביאה – מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר הילכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות.

באגרות משה (אבן העזר ד, סה אות ח) כותב להתיר לאדם להתייחד עם אחותו ועם עוד אשה. סברתו, שכיוון שהיא אחותו הרי אין ביניהם יצר, וממילא נשים אחרות שנמצאות שם לא ירצו להתפתות. אף שהוא אינו כותב זאת, לענ"ד הרי זה דומה מאוד לדין של תינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה.

לעומת זאת, בציץ אליעזר (חלק ו סימן מ – קונטרס הלכות ייחוד פרק יד) אסף דעות פוסקים שנחלקו בעניין. ויש שאסרו וכתבו שרק באלו המנויות במשנה ובגמרא התירו ולא באחרים, ויש שהתירו כדברי האגרות משה. ולמסקנתו, ניתן להקל במקום צורך, במצבים שבהם איסור הייחוד הוא רק מדרבנן, כגון כשמלבד האחות יש עוד שתי נשים.

גם בדבר הלכה (סימן ח סעיף ד) הביא את הדעות הנ"ל, אבל סיים בשם החזון אי"ש, שהורה להקל. וגם בנטעי גבריאל (ייחוד, פרק כא סעיף ט) נקט להקל.

עם זאת, כאשר מדובר בפרקי זמן ממושכים, אין להקל, כמבואר במהר"י וייל (סימן נה), שהובא בדרכי משה (אבן העזר שם אות א):

כתב בתשובת מהרי"ו (שו"ת מהר"י ווייל) סימן נ"ה אלמן אחד ששכר אלמנה משרתת ובנה עמה ואסר עליו דאי אפשר שיהא הבן בתדירות עמהן שלפעמים הולך בשוק או בטיול ונמצא הוא מתייחד עם האשה.

אלא שזה לא רלוונטי במקרה של ילדים שגרים בבית הוריהם, ומזמינים לפעמים חברים או חברות לאחה"צ או ערב.