שאלה:
אני גר בחו"ל. האם מותר לי להיות מוכר בדוכן המוכר גם מזון לא כשר, ואני יודע שלפעמים גם יהודים (שאינם שומרים תורה ומצוות) קונים שם, ולא תמיד אני יכול לדעת למי אני מוכר.
תשובה:
אם אין לך אפשרות לעבוד במקום אחר, או אם אתה כבר עובד במקום כזה, ניתן להקל ולהמשיך לעבוד, גם אם יתכן שהקונה ממך הוא יהודי, כל עוד אינך יודע זאת בוודאות.
אם אתה יודע בוודאות שהקונה העומד מולך הוא יהודי, יש להשתדל מאוד שלא למכור לו, אלא שמוכר אחר בחנות יטפל במכירה וכדומה.
נימוקים
איסור סחורה באיסורים
המשנה בשביעית (ז, ד) אומרת:
ציידי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מיני טמאין מותרים למכרן.
רבי יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנותו בכך. וחכמים אוסרין.
מבואר, שלדעת חכמים, שהלכה כמותם, אסור לאף אדם מלבד ציידים, למכור מאכלי איסור, אפילו אם אדם אינו עושה כן בתור פרנסה, אלא שפשוט נזדמנו לו. הרמב"ם (מאכלות אסורות ח, יז) מסייג, שהאיסור הוא דווקא כאשר מדובר במזון שאיסורו מן התורה. אבל דברים שאסורים באכילה רק מדרבנן, מותר לאדם למכור אותם לגוי.
וכן באיסור נבלה וטריפה, יש היתר מיוחד, שאם נזדמנו לאדם, מותר לו למכור אותם.
בפשטות, הגמרא בפסחים (כג.) אומרת שמדובר באיסור תורה, וכן כתבו התוספות (שם ד"ה אמר קרא) והרבה ראשונים. אבל ראשונים אחרים הבינו, שהלימוד בגמרא שם הוא רק אסמכתא בעלמא (כן כתב תרומת הדשן סימן ר בשם גליון התוספות), וכן כתב הרשב"א בתשובה (ג, רכג) וכן כתבו עוד כמה פוסקים.
לכולי עלמא, האיסור הוא דווקא בסחורה בענייני מאכל. וזה מחזק את סברת הפוסקים הסוברים שמדובר רק באיסור דרבנן, שטעמו, שאם אדם עוסק בדברי מאכל האסורים באכילה, יש לחשוש שמא יאכל מהם בעצמו. ועם זאת, כאמור, ראשונים רבים כותבים שיש בכך איסור תורה. הט"ז (יו"ד קיז, סק"א) כותב, שגם לדעות שמדובר באיסור תורה, הוא עדיין תלוי בטעם הזה.
על פי טעמו של האיסור היה נראה, שאם אדם עובד כמוכר בחנות, כשהוא אינו בעלים של האיסור בעצמו, החשש קיים באותה מידה. הלא סביר להניח הוא מתעסק עם האוכל, וממילא יש חשש שמא יאכל ממנו. אבל כמה וכמה פוסקים כותבים, שהאיסור הוא דווקא לבעלים, ולא לשליחו (ל'סרסור' בלשונם). כך כותב מהר"ם חלאווה בסוגיה בפסחים שם, וכן כתבו הט"ז (סק"ג) ערוך השולחן (שם סכ"ח), שו"ת האלף לך שלמה (יו"ד סי' קפח), ושו"ת מכתם לדוד (יו"ד סי' יד).
אבל החתם סופר (יו"ד קד – קה) לא רצה להתיר כשהיהודי הוא רק סרסור, אלא במקום הפסד מרובה, ורק כאשר היהודי אינו מתעסק כלל באוכל (עיינו שם בדוגמא שלו). וכדעתו החמיר בשו"ת ישכיל עבדי (ג, יו"ד סימן ז) ובשבט הלוי (ט, סימן רעט, אות ב).אמנם, בט"ז נראה מבואר שיכול גם להתעסק במאכלי האיסור בעצמו, כל שאינו הבעלים, וכך פשטות הדברים גם במכתם לדוד שהזכרנו. וכן נקט למעשה גם בשו"ת משנה הלכות (ה, קג), שמותר לאדם לעבוד בחנות שמוכרת נבלות וטרפות.
ולכן, מלכתחילה, אין לעבוד בעבודה כזו. אבל אם אתה כבר עובד בכך, או כשאין פרנסה אחרת, ניתן לסמוך על הפוסקים המתירים אפילו להתעסק ממש במאכלות האסורות.
לפני עוור
שאלה נוספת שיש לדון בה היא, החשש שמא אתה מכשיל יהודים שיקנו את המאכלות האסורות, ועובר על איסור "לפני עוור".
במצב שאתה מתאר, שגם אם אתה לא תעמוד באותו מקום ותמכור, יהיו אנשים אחרים שימכרו את אותם המוצרים, ישנם פוסקים רבים הסוברים שאין איסור מן התורה, אלא רק איסור דרבנן של 'מסייע ידי עוברי עבירה'. במקרה כזה, ניתן לצדד קצת להקל, על פי הראשונים הסוברים שאין איסור דרבנן של מסייע בחד עברא דנהרא, או כאשר האדם שמסייעים לו עובר עבירה במזיד (עיין רמ"א יו"ד סי' קנא ס"א. ובספר לפני עוור עמ' קכב ואילך, ובמה שכתבנו כאן). אמנם, למעשה קשה מאוד להקל על סמך פוסקים אלו בנדון דידן, ולמכור מזון לא כשר ליהודי שרוצה לאכול אותו מיד.
על כל פנים, בנדון שאלתך, יש צד נוסף להיתר, והוא שאינך יודע כלל אם מדובר ביהודי או גוי. בוודאי שאתה רשאי לסמוך על הרוב ולהניח שהעומד לפניך הוא גוי.