שאלה

האם יש לברך ברכת הטוב והמיטיב על תכנית המאה של נשיא ארה"ב? האם כשיחילו בפועל את הריבונות בשטחים נוספים של ארץ ישראל יש לברך הטוב והמיטיב?

תשובה

לאחר החלת הריבונות, מי שהוא תושב באותם יישובים שהופכים להיות חלק ממדינת ישראל, וממילא יהיה זכאי לכל מיני הטבות חוקיות, יכול לברך הטוב והמיטיב, אבל מי שאינו תושב באותם יישובים, אינו מברך הטוב והמיטיב.

כמובן, גם מי שאינו מברך הטוב והמיטיב, יהיה צריך להודות לקב"ה על ההתקדמות בריבונות שלנו על ארץ ישראל, כאשר תחיל ממשלת ישראל את הריבנות הזו, במהרה בימינו.

נימוקים

סוגיית הגמרא בברכות על ברכת הטוב והמיטיב וברכת הגשמים

המשנה בברכות (נד.) אומרת:

על הגשמים, ועל בשורות טובות, אומר: ברוך הטוב והמטיב. על בשורות רעות, אומר: ברוך דיין האמת. 
בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. מברך על הרעה מעין על הטובה, ועל הטובה מעין על הרעה. 

הגמרא (נט:) דנה בשאלה, מה מברכים על ירידת גשמים:

ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך? והאמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברכין? אמר רב יהודה: מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו…?

הגמרא שואלת, מתי מברכים על הגשמים הטוב והמיטיב, ומתי מברכים 'מודים אנחנו לך'? ועונה:

לא קשיא, הא דשמע משמע, הא דחזא מחזי.

התשובה הראשונה של הגמרא היא שברכת הטוב והמיטיב אפשר לברך כשרק שמע על ירידת הגשמים, אף שלא ראה בעיניו. אלא שעל כך מקשה הגמרא:

דשמע משמע היינו בשורות טובות. ותנן על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב.

כלומר, הגמרא שואלת, מדוע יש צורך לתת קטגוריה עצמאית לברכת הגשמים, אם ממילא מדובר בבשורה טובה. ולכן הגמרא מביאה תירוץ נוסף:

אלא, אידי ואידי דחזי מחזי. ולא קשיא, הא דאית ליה ארעא, הא דלית ליה ארעא.
אית ליה ארעא הטוב והמטיב מברך? והא תניא בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה, שלו ושל אחרים אומר הטוב והמטיב?!
לא קשיא, הא דאית ליה שותפות, הא דלית ליה שותפות.

בתירוץ השני, הגמרא אומרת, שאדם שיש לו קרקע, מברך הטוב והמיטיב. וברכת 'מודים אנחנו לך' נתקנה רק למי שאין לו קרקע.

התירוץ השני נפתח במילים 'אידי ואידי בדחזי', כלומר כשרואה בעצמו. כלומר, גם ברכת "מודים אנחנו לך" וגם ברכת הטוב והמיטיב, הן כאשר ראה את הגשמים. האם זה אומר שברכת הגשמים או ברכת הטוב והמיטיב הן ברכות הראיה בדווקא? כלומר, שמי שרק שמע על כך שהגשמים יורדים, ולא ראה דבר, אינו מברך כלל?

הרשב"א במקום כותב:

אלא אידי ואידי דחזי מיחזי – אפשר לומר דמכל מקום, היכי דשמע ולא חזא מברך הטוב והמטיב כפירוקא קמא, וכדתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב. דהשתא אתי לתרוצא בתירוצא אחרינא היינו משום דאלו מתניתין בשמע משמע פשיטא דהטוב והמטיב מברך וכבר תנינן לה בכלל בשורות טובות, דאלמא מילתא פשיטא היא דבשמע משמע מברך הטוב והמטיב. אבל לפירוקא בתרא, דאמרינן הא דאיכא אחרינא בהדיה הא דלית להו אחריני בהדיה הוא דמחדית, דאפילו אבשורות טובות לא מברך הטוב והמטיב אלא בדאיכא שותפא בהדיה.

הרשב"א אומר, שהתירוץ השני מסכים עם התירוץ הראשון, שגם מי שרק שמע על ירידת הגשמים מברך. כל שבא התירוץ השני להוסיף, הוא שיש צורך גם שיהיה אחר שותף עמו.

מה נחשב 'יש לו שותפות'?

הרי"ף (מג:) והרמב"ם (ברכות י, ה) כותבים, שרק אם יש למברך שותפות בקרקע שלו עם מישהו אחר, מברך הטוב והמיטיב על ירידת הגשמים. אבל הרא"ש (סימן טו) כותב, שאין צורך שיהיו למי שמברך שותפים בקרקע שלו, כדי לברך הטוב והמיטיב, אלא כל עוד יש לו קרקע מברך הטוב והמיטיב, שהרי כשם שהגשמים יורדים על השדה שלו, הם יורדים על השדות של שכניו. השותפות היא מעצם העובדה שכמה בעלי קרקעות נהנים מהגשם. רק כשאדם קונה בית חדש וכדומה, הוא צריך שיהיו אנשים שנהנים איתו, ולכן צריכים שיהיו שותפים איתו בקנייה.

האם יש שיטה שלישית?

השולחן ערוך (שו"ע או"ח רכא סעיף ב) פוסק כדעת הרי"ף והרמב"ם. ועל כך מוסיף הרמ"א:

יש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב (רשב"א).

בנחלת צבי (או"ח רכא, סק"ב) הבין, שהרמ"א חולק על המחבר, ואומר שאין צורך בשותפות כדי לברך הטוב והמיטיב, אלא כל ששמע על כך שיורדים גשמים, מברך הטוב והמיטיב.  אבל במגן אברהם (שם סק"ב) אכן מציין, שברור שזו לא כוונת הרשב"א. הרמ"א כנראה ראה רק את דברי הרשב"א  שצוטטו בבית יוסף, שזה ציטוט חלקי בלבד, ולכן הבין אותם לא נכון.

ואכן, כך נוקט המגן אברהם למעשה, וזו היא גם דעת המשנ"ב (שם סקי"א).

ב. מה נחשב 'בשורה טובה' לעניין ברכת הטוב והמיטיב

כעת ננתח את שיטות הראשונים שהזכרנו:

בין לדעת הרי"ף והרמב"ם ובין לדעת הרא"ש מוסכם, שצריך שהשמועה הטובה תהיה קשורה להטבה ממונית שמגיעה לאדם. לא מספיק שלהרבה אנשים בסביבה יהיה טוב יותר כדי שמישהו שאין לו שדות בעצמו, יברך הטוב והמיטיב. כי ברכת הטוב והמיטיב דורשת שאדם יהנה ברכושו ממש ממשהו, כדי לברך הטוב והמיטיב.

לדעת הנחלת צבי, הרשב"א חולק, וסובר שגם כשאדם לא נהנה בכלל, הוא מברך הטוב והמיטיב. אבל כאמור, השולחן ערוך לא פסק כך, וגם לא המשנ"ב, וגם אם היה אפשר להבין כך בדעת הרשב"א, ספק ברכות להקל.

אם כן, בשביל לברך הטוב והמיטיב, צריך שאדם יהנה ברכושו ממש כדי לברך. העובדה שקרתה טובה בעולם שאינה קשורה ישירות לאדם, אינה מספיקה בשביל לברך הטוב והמיטיב.

לכאורה, יש להקשות על כך ממה שכתב השולחן ערוך (רכג, ה):

קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו מברך הטוב והמטיב. אם נתנו לו במתנה מברך הטוב והמטיב, שהיא טובה לו ולנותן.

מדוע מקבל המתנה יכול לברך, הלא הנותן לא נהנה בעצמו? במגן אברהם (סק"ח) כתב שזה דווקא כאשר המקבל הוא אדם עשיר, שאז הנותן נהנה בכך שאדם עשיר קיבל ממנו מתנה. ובט"ז (יו"ד קס, סק"ח) כתב שבמתנה קיימת הסברא "אי לאו דאית ליה להנותן הנאה לא הוי יהיב ליה".

לעומת זאת החיי אדם (חלק א, כלל סב סעיף ד) כתב:

עני שניתן לו בגד שחשוב לו במתנה, מברך הטוב והמטיב ואינו מברך שהחיינו, שהוא טובה גם לנותן ששמח שזיכהו ה' ליתן צדקה (ומה שהקשה הגאון החסיד דאם כן גם הנותן יברך, נראה לי, דכיון דאין הנאה מטי לידיה).

ומקורו בדברי הרא"ש (ברכות פרק ט סימן טז). גם לדבריו, העני קיבל טובה גשמית, ורק כדי להבדיל בין ברכת הטוב והמיטיב לברכת שהחיינו, ניתן להסתפק בעובדה שאדם אחר קיבל טובה רוחנית. אבל המברך עצמו, צריך שתהיה לו טובה גשמית ממש.

בביאור הלכה (שם ד"ה שהיא) כתב שדברי הרא"ש שנויים במחלוקת, ומספק אין לברך הטוב והמיטיב, כשנותן המתנה אינו מקבל בעצמו משהו בעל ערך.

ג. יישום ביחס לתכנית המאה

לאור האמור לעיל, ברור שכל זמן שתכנית המאה אינה יוצאת מן הכח אל הפועל, זו רק שמועה טובה, הדומה למי ששומע שירדו גשמים במקום אחר, שאין מברכים עליה הטוב והמיטיב.

גם אם תכנית המאה תתגשם, וממשלת ישראל תחיל את הריבונות גם על חלקים גדולים של שטחי יהודה ושומרון, מי שאינו נהנה ישירות מהעניין, אינו מברך הטוב והמיטיב. לכן, גם לאחר החלת הריבונות, מי שהוא תושב באותם יישובים שהופכים להיות חלק ממדינת ישראל, וממילא יהיה זכאי לכל מיני הטבות חוקיות, יכול לברך הטוב והמיטיב, אבל מי שאינו תושב באותם יישובים, אינו מברך הטוב והמיטיב.

כמובן, גם מי שאינו מברך הטוב והמיטיב, יהיה צריך להודות לקב"ה על ההתקדמות בריבונות שלנו על ארץ ישראל, כאשר תחיל ממשלת ישראל את הריבנות הזו, במהרה בימינו.