שאלה
האם יש לברך ברכת הטוב והמיטיב על תכנית המאה של נשיא ארה"ב? האם כשיחילו בפועל את הריבונות בשטחים נוספים של ארץ ישראל יש לברך הטוב והמיטיב?
תשובה
לאחר החלת הריבונות, מי שהוא תושב באותם יישובים שהופכים להיות חלק ממדינת ישראל, וממילא יהיה זכאי לכל מיני הטבות חוקיות, יכול לברך הטוב והמיטיב, אבל מי שאינו תושב באותם יישובים, אינו מברך הטוב והמיטיב.
כמובן, גם מי שאינו מברך הטוב והמיטיב, יהיה צריך להודות לקב"ה על ההתקדמות בריבונות שלנו על ארץ ישראל, כאשר תחיל ממשלת ישראל את הריבנות הזו, במהרה בימינו.
נימוקים
סוגיית הגמרא בברכות על ברכת הטוב והמיטיב וברכת הגשמים
המשנה בברכות (נד.) אומרת:
על הגשמים, ועל בשורות טובות, אומר: ברוך הטוב והמטיב. על בשורות רעות, אומר: ברוך דיין האמת.
בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. מברך על הרעה מעין על הטובה, ועל הטובה מעין על הרעה.
הגמרא (נט:) דנה בשאלה, מה מברכים על ירידת גשמים:
ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך? והאמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברכין? אמר רב יהודה: מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו…?
הגמרא שואלת, מתי מברכים על הגשמים הטוב והמיטיב, ומתי מברכים 'מודים אנחנו לך'?
לא קשיא, הא – דשמע משמע, הא – דחזא מחזי.
בתירוץ הראשון, הגמרא אומרת, שברכת הטוב והמיטיב אפשר לברך כשרק שמע על ירידת הגשמים, אף שלא ראה בעיניו. אלא שעל כך מקשה הגמרא:
דשמע משמע – היינו בשורות טובות, ותנן: על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב.
כלומר, הגמרא שואלת, מדוע יש צורך לתת קטגוריה עצמאית לברכת הגשמים, אם ממילא מדובר בבשורה טובה. ולכן הגמרא מביאה תירוץ נוסף:
אלא: אידי ואידי דחזי מחזי, ולא קשיא, הא – דאית ליה ארעא, הא – דלית ליה ארעא.
אית ליה ארעא הטוב והמטיב מברך? תניא: בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה, שלו ושל אחרים אומר הטוב והמטיב?! לא קשיא, הא – דאית ליה שותפות, הא – דלית ליה שותפות, והתניא: קצרו של דבר על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו, על שלו ועל של חבירו – אומר ברוך הטוב והמטיב.
בתירוץ השני, הגמרא אומרת, שאדם שיש לו קרקע, מברך הטוב והמיטיב. וברכת 'מודים אנחנו לך' נתקנה רק למי שאין לו קרקע.
בתירוץ השני, הגמרא אומרת שברכת הטוב והמיטיב וברכת הגשמים 'אידי ואידי בדחזי'. האם זה אומר שברכת הגשמים או ברכת הטוב והמיטיב הן ברכות הראיה בדווקא? שמי שרק שמע על כך שהגשמים יורדים, ולא ראה דבר, אינו מברך כלל?
הרשב"א במקום כותב:
אלא אידי ואידי דחזי מיחזי, אפשר לומר דמכל מקום, היכי דשמע ולא חזא מברך הטוב והמטיב כפירוקא קמא וכדתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב, דהשתא אתי לתרוצא בתירוצא אחרינא היינו משום דאלו מתניתין בשמע משמע פשיטא דהטוב והמטיב מברך וכבר תנינן לה בכלל בשורות טובות דאלמא מילתא פשיטא היא דבשמע משמע מברך הטוב והמטיב אבל לפירוקא בתרא, דאמרינן הא דאיכא אחרינא בהדיה, הא דלית להו אחריני בהדיה הוא דמחדית, דאפילו אבשורות טובות לא מברך הטוב והמטיב אלא בדאיכא שותפא בהדיה.
הרשב"א אומר, שהתירוץ השני מסכים עם התירוץ הראשון, שגם מי שרק שמע על ירידת הגשמים מברך. כל שבא התירוץ השני להוסיף, הוא שיש צורך גם שיהיה אחר שותף עמו.
מה נחשב 'יש לו שותפות'?
הרי"ף (מג:) והרמב"ם (ברכות י, ה) כותבים, שרק אם יש למברך שותפות בקרקע עם מישהו אחר, מברך הטוב והמיטיב על ירידת הגשמים. אבל הרא"ש (סימן טו) כותב, שאין צורך שיהיה לאדם שותפות בקרקע שלו כדי לברך הטוב והמיטיב, אלא כל עוד יש לו קרקע מברך הטוב והמיטיב, שהרי כשם שהגשמים יורדים על השדה שלו, הם יורדים על השדות של שכניו. רק כשאדם קונה בית חדש וכדומה, הוא צריך שיהיו אנשים שנהנים איתו, ולכן צריכים שיהיו שותפים איתו בקנייה.
האם יש שיטה שלישית?
בנחלת צבי (או"ח רכא, סק"ב) הבין, שלדעת הרשב"א שהזכרנו לעיל, האומר שמברכים הטוב והמיטיב גם על שמיעה בלבד, ממילא אין צורך בשותפים, אלא כל ששמע על כך שיורדים גשמים, מברך הטוב והמיטיב.
אבל במגן אברהם (שם סק"ב) אכן מציין, שברור שזו לא כוונת הרשב"א.
לשאלה של הבנת דעת הרשב"א יש חשיבות, כי השולחן ערוך (שם סעיף ב) פוסק כדעת הרי"ף והרמב"ם. ועל כך מוסיף הרמ"א:
יש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב (רשב"א).
להבנת הנחלת צבי, הרמ"א חולק על המחבר, ואומר שאין צורך בשותפות כדי לברך הטוב והמיטיב. אבל לדעת המגן אברהם, יתכן שהרמ"א לא הבין נכון את דברי הרשב"א, כיוון שראה רק את הציטוט בבית יוסף, אבל ברור שהרשב"א עצמו אינו חולק על המחבר, וכך נוקט המגן אברהם למעשה, וזו היא גם דעת המשנ"ב (שם סקי"א).
מה נחשב 'בשורה טובה' לעניין ברכת הטוב והמיטיב
כעת ננתח את שיטות הראשונים שהזכרנו.
בין לדעת הרי"ף והרמב"ם, ובין לדעת הרא"ש, מוסכם שצריך שהשמועה הטובה תהיה קשורה להטבה ממונית שמגיעה לאדם. לא מספיק שלהרבה אנשים בסביבה יהיה טוב יותר כדי שמישהו שאין לו שדות בעצמו, יברך הטוב והמיטיב. כי ברכת הטוב והמיטיב דורשת שאדם יהנה ברכושו ממש ממשהו, כדי לברך הטוב והמיטיב.
לדעת הנחלת צבי, הרשב"א חולק, וסובר שגם כשאדם לא נהנה בכלל, הוא מברך הטוב והמיטיב. אבל כאמור, השולחן ערוך לא פסק כך, וגם לא המשנ"ב, וגם אם אפשר להבין כך בדעת הרשב"א, ספק ברכות להקל.
אם כן, בשביל לברך הטוב והמיטיב, צריך שאדם יהנה ברכושו ממש כדי לברך. העובדה שקרתה טובה בעולם שאינה קשורה ישירות לאדם, אינה מספיקה בשביל לברך הטוב והמיטיב.
לכאורה, יש להקשות על כך ממה שכתב השולחן ערוך (רכג, ה):
קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו, מברך: הטוב והמטיב; אם נתנו לו במתנה מברך: הטוב והמטיב, שהיא טובה לו ולנותן.
מדוע מקבל המתנה יכול לברך, הלא הנותן לא נהנה בעצמו? במגן אברהם (סק"ח) כתב שזה דווקא כאשר המקבל הוא אדם עשיר, שאז הנותן נהנה בכך שאדם עשיר קיבל ממנו מתנה. ובט"ז (יו"ד קס, סק"ח) כתב שבמתנה קיימת הסברא "אי לאו דאית ליה להנותן הנאה לא הוי יהיב ליה".
לעומת זאת החיי אדם (חלק א, כלל סב סעיף ד) כתב:
עני שניתן לו בגד שחשוב לו במתנה, מברך "הטוב והמטיב" ואינו מברך "שהחיינו", שהוא טובה גם לנותן ששמח שזיכהו ה' ליתן צדקה (ומה שהקשה הגאון החסיד דאם כן גם הנותן יברך, נראה לי, דכיון דאין הנאה מטי לידיה)
לכאורה, דבריו מתאימים יותר לשיטת הרא"ש שהוזכרה לעיל ולא לשיטת הרי"ף והרמב"ם, וצ"ע בהבנת דבריו.
ובבאה"ל על אתר הכריע שלא לברך הטוב והמיטיב במקרה כזה, מחמת הספק.
יישום ביחס לתכנית המאה
לאור האמור לעיל, ברור שכל זמן שתכנית המאה אינה יוצאת מן הכח אל הפועל, זו רק שמועה טובה, הדומה למי ששומע שירדו גשמים במקום אחר, שאין מברכים עליה הטוב והמיטיב.
גם אם תכנית המאה תתגשם, וממשלת ישראל תחיל את הריבונות גם על חלקים גדולים של שטחי יהודה ושומרון, מי שאינו נהנה ישירות מהעניין, אינו מברך הטוב והמיטיב. לכן, גם לאחר החלת הריבונות, מי שהוא תושב באותם יישובים שהופכים להיות חלק ממדינת ישראל, וממילא יהיה זכאי לכל מיני הטבות חוקיות, יכול לברך הטוב והמיטיב, אבל מי שאינו תושב באותם יישובים, אינו מברך הטוב והמיטיב.
כמובן, גם מי שאינו מברך הטוב והמיטיב, יהיה צריך להודות לקב"ה על ההתקדמות בריבונות שלנו על ארץ ישראל, כאשר תחיל ממשלת ישראל את הריבנות הזו, במהרה בימינו.