מאורעות מבצע 'שומר החומות' שהתרחשו בימים האחרונים הקשו עלי להתפלל. אנחנו גרים באזור בארץ, שכמעט לא הושפע באופן ישיר מהאירועים. לא היו אצלינו אזעקות, אנחנו לא גרים ביישובים מעורבים, ולא היו כמעט אירועים בטחוניים רציניים באזור. בכל זאת, מרגישים בצרת הציבור, ומתפללים על הפצועים, ובכלל שהקב"ה יעזור לנו במלחמתנו, וישמור עלינו, אבל מעבר לתפילות שעוסקות במצב המיידי הזה, אין כל כך פנאי נפשי להתפלל. בתחושה שלי, תשומת הלב שלי מאוד ממוקדת במאורעות ה'כאן ועכשיו', כך שקשה להתפנות נפשית לפניה אל מי שהוא מעבר לעולם הזה.
הקושי הזה, נתן לי איזושהי תובנה על מבנה פרשת השבוע.
פרשת נשא, ובעצם ספר במדבר בכלללותו, זוקקים הבהרה. הציר המרכזי הפשוט של הספר, הוא האירועים המשמעותיים עבור בני ישראל במדבר, מהקמת המשכן, ועד ערב הכניסה לארץ. אלא, שתוך כדי ה'סיפור' הזה, באות פרשיות הלכתיות, שלא ברור מה הקשר שלהן[1]. אני מאמין, שלמרבית הפרשיות ההלכתיות יש הקשר ש'תומך' את הסיפור. ואני רוצה להציע את הקשר של הפרשיות ההלכתיות שבפרשתנו.
הרמב"ן, כשהוא דן בשאלה למה פרשת במדבר המתרחשת, מבחינת ציר הזמן, אחרי פרשת בהעלותך כתובה לפניה, מסביר שפרשת במדבר היא סיום מבנה המשכן, במובן של העמדת המשכן בלב מחנה ישראל. כל תיאור המחנות, סידור מחנה ישראל וחנוכת המשכן הם הסיום של בניין המשכן.
אני רוצה להציע, שספר במדבר הוא לא המשך של ספר המשכן, ואופן סידור מחנה ישראל סביב המשכן, אלא הכנה לספר דברים ולכניסה לארץ. לשם כך, יש לתכנן את מחנה בני ישראל, כשהמשכן בלבו. המשכן, בלב מחנה ישראל, בא לציין, שאם אין ה' בקרבנו, לא נצליח לכבוש את הארץ.
על הרקע הזה, המצוות המעשיות שבפרשת נשא, תומכות את העניין הזה. לא רק משכן באמצע עושה קדושה. צריך גם שלא תהיה טומאה במחנה, ולכן משלחים מחוץ למחנה את הטמאים. אבל השראת השכינה לא תלויה רק בעניינים מיסטיים של טומאה וטהרה. אלא גם בהתנהלות 'כשרה'. כשיש גזל, אין השראת שכינה. כשלא שומרים על קדושת המשפחה, אין השראת שכינה.
ולסיום, כשאין אנשי רוח, אין השראת שכינה. אנשי רוח הם הנזירים והכהנים. הנזיר והכהן פחות מחוברים לעשייה היומיומית. הדבר נכון במיוחד ביחס לכהנים. הכהנים קשורים למקדש, ובמקדש אין עשייה חברתית, אין מלחמות. המקדש הוא נטו מקום של בין אדם למקום, ושל חיבור אל בורא עולם. הם פחות מחוברים לעשיה היומיומית.
נכון, העולם הזה זוקק טיפול. מי שרק עובד את הקב"ה, ולא רואה בתיקון העולם במלכות שד-י חלק מעבודת ה', מפספס משהו. אבל גם מי ששקוע בתיקון העולם הזה, ולא מצליח לראות אופק רחב יותר ועמוק יותר, גם הוא מפספס.
אולי דווקא בזמן משבר כמו שומר החומות, כשעסוקים מאוד בהווה ובתיקון שלו, שהכל חשוב, חשוב גם להתפלל גם על דברים שנראים רחוקים יותר, בדיוק כדי שנוכל לשאת עינים גבוה יותר, ורחוק יותר.
**********
[1] הדברים הכתובים כאן מבוססים בחלקם על דברים שכתב הרב ליבטאג (כאן), אבל המהלך שונה, בסופו של דבר.