שאלה

אני עובדת באגף הרווחה של רשות מקומית כלשהי. קיבלנו מעין כרטיסי מתנה טעונים בכסף לחלק לנזקקים. הכסף הוא תרומה מהקרן לידידות, שזה ארגון של נוצרים שאוספים כסף עבור יהודים בישראל. והלוגו של הקרן לידידות נמצא על כרטיסי המתנה האלו.

התלבטנו אם מותר להשתמש בכסף הזה.

יש לנו אפשרות להשתמש באיזשהו חומר, ולמחוק את הלוגו שלהם מהכרטיסים. זה משנה?

תשובה

בגלל החשיבות שבשמירה על מערכת היחסים הטובה עם הנוצרים האוונגליסטים, שהם התורמים של הקרן לידידות, יש להעביר את כרטיסי המתנה כמות שהם.

נימוקים

א. מהי הקרן לידידות

על פי ויקיפדיה, הקרן לידידות (באנגלית: International Fellowship of Christians and Jews כלומר: 'האחווה הבינלאומית בין יהודים לנוצרים') היא ארגון חברתי הפועל בארצות הברית ובישראל בתחומי עלייה וקליטה, רווחה וביטחון. המשאבים הכספיים של הקרן מגויסים ברובם המוחלט מתרומות של נוצרים אוונגליסטים התומכים בציונות בארצות הברית וברחבי העולם וחלקם הקטן מתרומות של יהודים ברחבי העולם וישראלים. הקרן גייסה מאז הקמתה יותר מ-1.3 מיליארד ש"ח לביצוע מגוון פרויקטים חברתיים בישראל.

הנוצרים האוונגליסטים מאמינים, בין השאר, שיש להם חובה דתית לתמוך ביהודים ובמדינת ישראל, וההתגייסות שלהם בתרומות ליהודים בישראל היא חלק מאמונתם הדתית.

ב. האם מותר לקבל תרומות מגוים עובדי עבודה זרה

הגמרא בבבא בתרא (י:) אומרת:

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי ולא קבלינהו; שדרינהו קמיה דרבא, קבלינהו משום שלום מלכות.
שמע רבי אמי איקפד, אמר: לית ליהבִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ (ישעיה כז, יא)?
ורבא? משום שלום מלכות. ורבי אמי נמי משום שלום מלכות? דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי עובדי כוכבים. ורבא נמי לעניי עובדי כוכבים יהבינהו, ור' אמי דאיקפד הוא דלא סיימוה קמיה.
רש"י: ביבש קצירה תשברנה – כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו.

מסקנת הסוגיא היא שאסור לקבל צדקה מן הגויים. הנימוק הוא, שהזכויות המגיעות לגויים מחמת הצדקה שהם עושים, מעכבים את סופו של שלטון הגויים על עם ישראל, וממילא מעכבים את הגאולה.

האיסור הוא אפילו במקום שלום מלכות, אם אפשר לחלק את הכסף לעניי גויים.

אלא שעל מסקנה זו קשה מהגמרא במסכת סנהדרין (כו:) נאמר:

אמר רב נחמן: אוכלי דבר אחר פסולין לעדות. הני מילי – בפרהסיא, אבל בצינעה – לא. ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר ליה לאיתזוני בצינעה, וקא מבזי נפשיה בפרהסיא, אבל לא אפשר ליה – חיותיה הוא.

מהם 'אוכלי דבר אחר'?

רש"י במקום מפרש:

אוכלי דבר אחר – מקבלי צדקה מן הנכרים דהוי חילול השם מחמת ממון, הוה ליה כרשע דחמס.

וכן פירשו גם התוספות (שם ד"ה אוכלי).

נמצא, שמי שנוטל צדקה מן הגויים עובר באיסור של חילול השם, ומחמת זה הוא פסול לעדות. מתוך הסוגיא נראה, שחילול השם נובע מכך שיש יהודי שנזקק לגוי שיעזור לו. אלא, שאיסור זה, שוברו בצידו – מותר ליטול בצנעא, ומותר ליטול גם בפרהסיא אם אין באפשרותו ליטול בצנעא.

כיצד ליישב את הדין של 'ביבוש קצירה' עם הדין של אוכלי דבר אחר, ששם מבואר שבצינעא מותר ליטול?

טרם שניגש ליישוב הסתירה, יש לציין שהרמב"ם (מתנות עניים ח, ט) והטור והשולחן ערוך (יו"ד רנד) שהעתיקו את דברי הרמב"ם, הביאו את שתי הגמרות זו אחר זו, וכנראה לא ראו בכך סתירה כלשהי. זו לשון הרמב"ם:

אסור לישראל ליטול צדקה מן הגוים בפרהסיא. ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל, ואינו יכול ליטלה מן הגוים בצנעה, הרי זה מותר.
ומלך או שר מן הגוים ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירין אותו לו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו, וינתן לעניי גוים בסתר, כדי שלא ישמע המלך.

בשו"ת זרע אמת (יורה  סימן קיב) כתב שאיסור "ביבוש קצירה" הוא איסור קלוש: "שאין זה איסור ממש אלא דלאו משנת חסידים הוא להחזיק ידי הרשעים עובדי עבודה זרה, בקצת לחלוחית של זכות, לפי שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מהם עד שתתמלא סאתם". מסיבה זו, הרמב"ם והשולחן ערוך אינם מזכירים בכלל את הפן של "ביבוש קצירה" ורק ציינו שאם מלך שלח, ואי אפשר לקבל ממנו בצנעה כי הוא מלך, ממילא יש לקבל, ולהשתדל לחלק לעניי גויים בלי שהמלך ישמע.

בדרך זו הלך כנראה גם ערוך השולחן, וכתב (שם סעיף ג): "ואין לתמוה על מה שנהגו לקבל בלא שום פקפוק דוודאי כיון שהדוחק רב מותר".

עם זאת, פוסקים אחרים הלכו בדרך אחרת בביאור היחס שבין שתי הסוגיות.

הדרישה (שם) כותב, שדווקא לעניים, מקבלי הצדקה הותר ליטול צדקה ישירות מגוי, שהרי סוף סוף מקבל הצדקה נהנה ממנה. אבל גבאי הצדקה, שאינם נהנים בעצמם מן הצדקה, אינם רשאים לקבל צדקה כיוון שהדבר גורם להארכת הגלות. הרב קוק (דעת כהן קלב) מחלק באופן דומה לדברי הדרישה, בין צדקה שניתנת לציבור ובין צדקה שניתנת ליחיד. בצדקה שניתנת ליחיד, יש משום חילול השם. חילול השם נובע מכך שהיחיד מקבל כסף מגוי, ומתבזה על ידי הגוי. סברא זו אינה שייכת כאשר הצדקה ניתנת לגבאי צדקה, כיוון ששם המקבלים הישירים אינם עניים בעצמם, והעניים אינם מקבלים מגויים.

כשנותנים לציבור, ישנה בעיה אחרת – דווקא בגלל שמדובר בצדקה לציבור, הרי שזכותם של הגויים גדולה יותר, וממילא יש כאן יותר זכות לגויים.

בדרך אחרת הלך הט"ז (סק"ב). הט"ז מסביר שהחילוק תלוי בכוונה של הגוי, נותן הצדקה. זה שגוי עושה מצווה זה לא דבר פסול, שהרי מותר לגוי לתרום למשל לבניין בית הכנסת (שו"ע יו"ד רנט, ד). הבעיה היא כאשר הגוי מייקר את עם ישראל. ולכן, כאשר הגוי נותן צדקה ליהודים בגלל שהם יהודים, זו בעיה, כי הוא מייקר את עם ישראל. כשגוי נותן צדקה ליהודי כי הוא מסכן, אין כאן בעיה של "ביבוש קצירה", אבל יש בעיה של חילול השם.

תירוץ רביעי כותבים אחרונים בשם הראשון לציון, הסובר שהדין של "ביבוש קצירה" נוהג רק ב"מלך או שר" שנותנים צדקה, כי הם נציגים של אומה. מעשיו של אדם פרטי אינם רלוונטים לשאלת הארכת הגלות. אמנם, בדעת כהן (שם) חלק להדיא על סברא זו, וגם במאירי (בבא בתרא י:) לא הלך בדרך זו.

אבחנה נוספת, שחשוב לעמוד עליה, היא דברי הרמב"ם (מלכים י, י) הכותב שבבן נח, כלומר גוי המקיים מדעתו את שבע המצוות, אין איסור ליטול ממנו צדקה. ביביע אומר (שם בהערה סוף אות ד) כתב בשם הזרע אמת, שלעניין זה, גם גוים נוצרים, היות שהם רק עובדי עבודה זרה בשיתוף, ניתן להקל.

ג. יישום הדין לימינו

על פי מרבית תירוצי האחרונים שהזכרנו, היה מתבקש לאסור קבלת תרומות מהקרן לידידות.

ראשית מדובר בצדקה שניתנת על ידי ארגון המייצג הרבה מאוד אנשים – כל חברי הכת הנוצרת האוונגליסטית. הם נותנים את הצדקה ליהודים מפני שהם יהודים, ורואים בכך משהו שמקנה להם זכויות גם על פי דתם.

מדובר בנוצרים, וזו שאלה גדולה האם להקל בנוצרים, שהם אינם עובדי עבודה זרה.

בנדון שאלתנו, הצדקה גם לא מגיעה ישירות אלא דרך "גבאי צדקה" ולכן על פניו אסור להם בכלל להעביר את הצדקה הזו.

קשה מאוד לדעת אם המצב הכלכלי של מי שמקבלים את כרטיסי המתנה דחוק כל כך, שעליו כתב ערוך השולחן שמחמת הדוחק מקילים בזה.

מצד שני, ישנן גם שתי סיבות מרכזיות להקל ולאפשר ליטול את הצדקה.

ראשית, לא תמיד זו אופציה, עבור גורמי הרווחה, להחליט שלא להשתמש בכרטיסי המתנה של הקרן לידידות. אם בראש האגף עומד אדם שאינו שומר מצוות, הוא פשוט מעביר להם את הכרטיסים הנ"ל. קשה לומר שבנדון כזה, כשהעובדים הסוציאלים הם לא אלו שמקבלים ישירות מהגויים, ולא אלו שנהנים מהכסף, אלא רק משמשים כצינור להעברתו, יש לאסור.

ושנית, מערכת היחסים בין הנוצרים האוונגליסטים למדינת ישראל אינה נוגעת רק לתחום הצדקה והחסד. הם חלק משמעותי מהמפלגה הרפובליקנית בארה"ב, ויש לכך חשיבות גדולה עבור המדינה. בהחלט סביר לומר שהימנעות מלקבל מהם תרומות בגלל שהם נוצרים, יש בה בעיה של "שלום מלכות".

ד. האם אפשר להעביר את הכסף בצנעה

השואלת הציעה, כאמור, לפתור מעט את הבעיה, על ידי כך שימחקו מכרטיסי המתנה את הלוגו של הקרן לידידות.

סוגיה נוספת הנוגעת לקבלת תרומות מגוים נמצאת בבבא בתרא (ח.):

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף, אמרה: ליהוי למצוה רבה. יתיב רב יוסף וקא מעיין בה, מאי מצוה רבה? אמר ליה אביי, מדתני רב שמואל בר יהודה: אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים, שמע מינה: פדיון שבוים מצוה רבה היא.

כאן מבואר, שרב יוסף לקח כספי צדקה שנתנה לו איפרא הורמיז, שהיתה אמו של המלך הגוי.

התוספות (בבא בתרא שם ד"ה יתיב) שואלים – מדוע התעלם רב יוסף מאיסור "ביבוש קצירה"? התוספות מתרצים שני תירוצים:

בתירוץ הראשון כותבים התוספות, שבמקרה של שבור מלכה היה חשש של שלום מלכות ולכן רב יוסף קיבל את הכסף, והעביר אותו לשבויים גויים.

התירוץ השני של התוספות הוא, שכיוון שאמא של שבור מלכא נתנה לרב יוסף את הכסף כדי לתת לעניי ישראל, הוא לא היה יכול להעביר את הכסף לעניי גויים, משום שזו גניבת דעת.

הבית יוסף (יו"ד רנד) אומר, שלדעתו החידוש של התוספות, שכשגוי אמר בפירוש שיתנו לעניי ישראל, אי אפשר לתת לעניי גויים בגלל גניבת דעת, הוא חידוש שאינו מוסכם על שאר הפוסקים, ולכן דחאו מהלכה. אבל הב"ח כותב ששאר הפוסקים מודים לרש"י ולתוספות.

בשו"ע (שם, ב) פסק, בעקבות דבריו בבית יוסף, שאם אפשר לתת את הכסף לעני גויים, יש לעשות זאת, ואין כאן בעיה של גניבת דעת. ואילו הרמ"א כותב שיש לעשות כפי שציווה המלך הגוי.

בנדון דידן, בין הנותן המקורי ובין מקבלי הצדקה יש כמה וכמה תחנות בדרך. הקרן לידידות הוא איזשהו סניף מקומי של ארגון הצדקה האוונגליסטי הכללי, והוא מעביר את הכסף לעניים דרך אגף הרווחה. כך שיש מקום לומר שבאופן כזה אין כבר גניבת דעת, כשמוחקים את השם של הקרן לידידות מכרטיס המתנה.

עם זאת, דומני שהחשש שמא יוודע ברבים שכך עושה מישהו נציג השלטון המקומי עם דברים של הקרן לידידות, ובכך תיווצר סערה, כך שחשש שלום מלכות רלוונטי גם כאן.