השאלה
התקנו לאחרונה ברכת דגים בחצר הבית שלנו. בשבת שמתי לב לירידה חדה במפלס המים בברכה מהברכה, שמוביל למצב שכמעט ולא נשארו מים. האם מותר להוסיף מים לברכת הדגים בשבת?
יש לציין שהברכה עשויה מפלסטיק, והיא אטומה. כמו כן, יש לציין, שיש בבריכה גם כל מיני צמחי מים.
תשובה
אם יש חשש שהדגים ימותו, מותר למלא את המים בברכה.
נימוקים
האם יש איסור בעצם מילוי המים
המשנה בסוכה (מב.) אומרת:
מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה, ומחזירתו למים בשבת, רבי יהודה אומר: בשבת מחזירין, ביום טוב מוסיפין, ובמועד מחליפין.
ופירש רש"י:
מחזירין למים – שלא יכמוש. בשבת מחזירין – שהרי מכאן נטלום היום, אבל לא מוסיפין מים, כל שכן שאין מחליפין המים לשפוך את אלו ולתת אחרים צונן מהני, דטרח לתקוני מנא.
מדברי רש"י עולה, שאיסור הוספת המים הוא משום שזו טירחה. אין כאן איסור של זורע, וכן הביא בשמו המגן אברהם (תרנד סק"ב). אמנם, יש לומר
בסימן שלו (סעיף יא) כתב הרמ"א:
ומותר להעמיד ענפי אילנות במים בשבת, ובלבד שלא יהיו בהם פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית המים.
ומקור הדין במנהגי המהרי"ל (הלכות שבת אות יט):
מהר"י סג"ל התיר להעמיד תוך המים בשבת ענפי האילנות אשר קוצצין בימות החמה לשמוח בהן בבית, רק שלא יהיו בהן פרחים ושושנים דהן מתגדלין ונפתחין מיניקת לחלוחית המים, והוי מגדל בשבת.
האחרונים דנו בשאלת היחס בין דברי המהרי"ל ובין הדין המופיע במשנה בסוכה. לכאורה, המשנה התירה רק להחזיר עצים שכבר היו במים, ולא להכניס ענפים חדשים למים.
בפרי מגדים (אשל אברהם סקי"ג) כתב שמותר גם לכתחילה לתת את הענפים בתוך המים בשבת, וכל האיסור הנזכר במשנה בביצה הוא משום טירחה, והוא מכוון לכך ששואבים מים מכלי אל כלי. אבל עצם ההכנסה של הענף למים, מותרת. גם מדברי שו"ע הרב (סעיף יח) נראה שהוא מתיר לכתחילה. לעומת זאת, מדברי ערוך השולחן (סעיף ל) נראה, שההיתר הוא רק להחזיר כשעמדו במים קודם לכן.
בשער הציון (סקמ"ח) כתב לסמוך על הפמ"ג ושלחן ערוך הרב, במקרה ששכח להעמיד מבעוד יום.
אמנם, כל האמור הוא רק כאשר אין פרחים שנפתחים. אבל כשיש פרחים שנפתחים, המהרי"ל כתב לאסור. מדברי ערוך השולחן (שם) נראה שיש בזה איסור דאורייתא של תולדת זורע, וכן נראה גם מדברי שער הציון.
אמנם, בברכי יוסף (אות ז) כתב:
וכ"כ הרב כנה"ג דמה שנוהגין המון העם לתת טראנדאפי"לאס וקלאויאי"נאס במים הוא איסור גמור. אבל מהריק"ש בהגהותיו כתב דחומרא יתירא היא, דחטים ושעורים במים הם מצמיחים דבר חדש, אבל ורדים נפתח הסתום ואין שם דבר שלא היה מצוי ואין מי שחושש בארץ מצרים. עכ"ד.
ועוד יש לומר, שאף אם אסור להכניס פרחים לאגרטל כשהם עתידים להיפתח, הרי שאם הם כבר פתוחים, לא יהיה בזה איסור (וכעין סברא זו העלה גם בשמירת שבת כהלכתה פרק כו הערה צב, אם כי לא רצה לתקוע מסמרות על פי סברא זו).
וביחווה דעת (חלק ב סימן נג) סיכם:
עצי בשמים וענפי הדסים מותר ליתנם בשבת אף לכתחילה לתוך האגרטל שיש בו מים, וגם מותר לתת מים לתוך האגרטל, ולתת בתוכו את ההדסים והבשמים. ומכל שכן שמותר להוסיף מים בשבת בתוך האגרטל. אבל פרחים ושושנים שניצניהם סגורים ועלולים להפתח במים, אין ראוי ליתנם לכתחילה בשבת לאגרטל שיש בו מים, וגם אם הסירם כדי להריח בהם, אין להחזירם לתוכו, אבל אם השושנים והפרחים נפתחו, מותר ליתנם בשבת לאגרטל שיש בו מים. והמחמיר בשושנים גם באופן שנפתחו, תבוא עליו ברכה.
בנדון דידן, הצמחים שבמים כבר פתוחים, ואין כאן דיון על הכנסתם למים, אלא על הוספת מים לברכה. היות שלא מדובר בהוספה מועטת של מים, אלא בהוספה משמעותית, יש מקום לומר שיהיה אסור לעשות זאת משום טירחא, ומה שהתירו בפמ"ג ובשו"ע הרב, הוא רק כשמדובר בטירחה מועטת, כפי שנראה מדבריהם שם.
טירחה במקום צער בעלי חיים
בנדון דידן, אם לא ימלאו את הברכה, יש חשש משמעותי שהדגים ימותו. במקרה כזה, יש בהחלט מקום לומר שמותר למלא את הברכה.
מצינו שהתירו כמה איסורי דרבנן משום צער בעלי חיים. לחלק מהדעות, איסור מוקצה הותר במקום צער בעלי חיים (עיין במשנ"ב שה, סק"ע).
ולגבי איסור טירחה באופן מיוחד, מצינו היתר לצורך בעלי חיים, כפי שאומרת הגמרא (שבת קנה.): "אמר רבא: מאי טעמא דרב יהודה – קסבר: שווי אוכלא – משוינן, מטרח באוכלא – לא טרחינן". וכן נפסק בשו"ע (שכד, ד):
קשין של שבלים שקושרים בשנים או בג' מקומות, מותר להתירן כדי שתאכל מהן הבהמה… אבל אסור לשפשף בהם בידים כדרך שעושים באוכלי בהמה כדי שיהו נוחים לאכלם, דשוויי אוכל בדבר שאינו אוכל, מותר לעשותו אוכל, אבל מיטרח באוכלא בדבר שהוא ראוי לאכילה, לא טרחינן ביה להכשירו ולתקנו יותר.
ואם כן, בנדון דידן יש להתיר את הטרחה הנ"ל משום איסור צער בעלי חיים.
אחר כתבי את התשובה הנ"ל ראיתי שכדברי כתב גם בשש"כ (כז, כז), ושמחתי שכיוונתי לדעת גדולים.