למי שאין סבלנות לקרוא את כל הדברים, בשורה התחתונה יש אולי צד מסויים של הידור בשימוש בתכנית "המסלול הכשר". אבל לענ"ד, ועל פי הבירור שעשיתי, ספק רב אם מדובר בהידור משמעותי. בשלב זה, לדעתי לא כדאי להרוויח פחות (שזה המצב בתכניות אלו) בשביל ספק הידור שכזה. אולי בעתיד יתברר אחרת, ואז יהיה אפשר לעבור למסלול אחר.
אציין גם, שנאמר לי בשם הרב אשר וייס, שהוא מתנגד בחריפות רבה למעבר למסלולים הכשרים. לדעתו, זו חומרא מופלגת לחשוש בזה לדין מסייע או לאיסור ריבית, ומצד שני מדובר בהפסד כספי מאד משמעותי בממונם של ישראל.

 

ראשית, חשוב לציין שמדובר בתחום מורכב, שמידת המומחיות שלי בו איננה מלאה. המומחיות הנדרשת היא גם בהיכרות עם סוגיות הלכתיות, אבל צריך גם הבנה טובה יותר ממה שיש לי בדרכי ההשקעה הפיננסיות השונות (תעודות סל, מניות, אופציות E.T.F וכו'), וגם בסדרת עניינים משפטיים הנוגעים לתחומים האלו.

עם זאת, השקעתי בדיקה מקיפה עד כמה שידי מגעת, והתייעצתי עם כמה וכמה מחברי הרבנים, ביניהם כאלו שמבינים לעומק בהיבטים המשפטיים והכלכליים של הנושא, וגם בפן ההלכתי.

כשאנו משקיעים כסף, בין אם מדובר בכסף של הילדים, מכח קצבאות הילדים, ובין אם מדובר בכסף האישי שלנו שנמצא בבנק או בקרנות פנסיה, ישנן שתי בעיות:

בעיה אחת, היא בעיית רבית. הרבה פעמים הכסף מושקע באג"ח של חברות, שזו בעצם הלוואה ברבית.

בעיה שניה היא תמיכה בחברות שעוברות על איסורים. יש כאן מעין 'הנאה' ממעשי איסור של אחרים. יש בזה גם צד (קלוש) של הנאה מאיסור שאסורה במובן ההלכתי, ויש בזה צד משמעותי יותר, של רצון להשתמש בכח הפיננסי שלנו, כדי לתמוך בגופים 'כשרים' יותר, ולא לתמוך בגופים מקולקלים יותר.

 

יש כל מיני גישות בפוסקים בשאלה כיצד להתמודד עם כל אחת מהבעיות, שחשוב להבין – הן רלוונטיות באותה המידה גם לכסף שלנו שבבנק, וגם לקרנות הפניסה שלנו ועוד (למעוניינים בסקירה בעניין, הנה הקישור למאמר של הרב שלמה אישון ממכון כת"ר).

המנהג הפשוט הוא להקל בכל זה. איך אני יודע? כי בקרנות הפנסיה או בבנק, אנחנו לא משקיעים רק במסלול כשר. חשוב לציין, שהיתר עיסקה שאנו משתמשים בו בכל פעם שאנו מפקידים בתכנית חסכון בבנק, או כשאנו קונים ב'קרדיט' בכרטיס האשראי, הוא כשלעצמו 'טריק' הלכתי, והרבה פעמים פתרון הלכתי רעוע. אבל היות שבעצם אין ממש אפשרות להתנהלות מהודרת יותר מבחינה כשרותית, כולנו מסתמכים עליו.

מה שאנו עושים בפועל הוא, שלגוף העסקי הישיר שבו אנו משקיעים יש היתר עיסקה, ואם הגוף הזה משקיע את כספנו בחברות אחרות (כפי שכל גוף פיננסי גדול עושה), הרי שהבעלות החלקית של כל אחד מאיתנו היא קטנה מאוד, ואנו מסתמכים על שיטתם של הרב משה פיינשטיין (אגרות משה אבן העזר א, ז) והרב אשר וייס ועוד, שכשיש חלק כ"כ קטן וחסר משמעות, זה נחשב שאין בעלות.

זה ביחס לרבית. ביחס לסוגיית ההשקעה בגופים כשרים, דומני שלרובנו אין מושג באילו חברות ספציפיות מושקע הכסף שלנו, אא"כ מישהו משתמש כבר באיזשהו מסלול כשר, ובהחלט יתכן שהכסף מושקע בחברות מחללות שבת, או כל נושא הלכתי בעייתי אחר. כלומר, אנחנו נוהגים למעשה שלא לראות בעיה הלכתית בהשקעה בחברות בעייתיות.

 

המסלול הכשר בתכנית חסכון לכל ילד, הוא בחירה של המדינה להסתמך על גישה ספציפית מתוך שלל הגישות – הגישה של בד"צ העדה החרדית (לא המסלול של מכון כת"ר).

ביחס לאיסור רבית, בגישה הזו יוצא שיש פחות סיכון לעבור על איסורי רבית, משום שהם משקיעים רק באג"ח מדינה, שאין בהם בעיה כזו, וכן בתעודות סל, שגם שם אין את הבעיה הזו.

ביחס לבעיית התמיכה בחברות שעושות איסורים – חשוב לציין, שני דברים: (א) המדיניות של הבד"צ היא כזו, שבעצם משקיעים גם בחברות שעושות איסורים, אלא שעושים זאת דרך 'פיקציה' הלכתית מסויימת. אין בזה שום פתרון לבעיה המוסרית שבעשיית רווחים מאורגנת דרך חברות שעושות איסורים (ב) ביחס לבעיה המוסרית – רשימת החברות שהם מגדירים כ'כשרות', עונה רק על היבטים צרים מאוד. האם חברה שמחללת שבת גרועה יותר מחברה שרווחיה בנויים על עושק לקוחות ומשקיעים (-תספורת בלע"ז)?

 

שמא תאמרו – נו, אבל סוף סוף אפשר להיות קצת יותר 'מהודרים'?

כמה תשובות בדבר:

הראשונה, להדר זה מצויין, אבל חשוב להבין, שההידור הזה עולה לכם כסף. התשואה במסלול המהודר נמוכה בצורה משמעותית מאוד מהתשואה במסלולים הרגילים. חשוב שמי שרוצה להדר, ידע גם מה המחיר שהוא משלם על כך.

המחיר הזה הוא בסופו של דבר, הפסד של הידורים אחרים. זה אומר שלילדים שלנו תהיה התחלה קשה יותר של החיים, שהם אולי לא יוכלו ללמוד באוניברסיטה בקלות.הפסד כסף בקרנות הפנסיה ישפיע מאוד על איכות החיים שלנו לעת זקנה. לכן, נזכיר את דברי המסילת ישרים בעניין משקל החסידות:

הבא להתחסד חסידות אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם, ולפי התנאים המתלוים להם לפי העת לפי החברה לפי הנושא ולפי המקום, ואם הפרישה תוליד יותר קידוש שם שמים ונחת רוח לפניו מן המעשה – יפרוש ולא יעשה. או אם מעשה אחד במראיתו הוא טוב, ובתולדותיו או בתנאיו הוא רע, ומעשה אחד רע במראיתו וטוב בתולדותיו – הכל הולך אחר החיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת, ואין הדברים מסורים אלא ללב מבין ושכל נכון, כי אי אפשר לבאר הפרטים שאין להם קץ, וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.

 

ושנית, צריך לדעת שישנן גם בעיות הלכתיות, ובעיקר משפטיות, בחוזים של הבד"צ. לא ברור כ"כ שמדובר בהידור. זה נכון בהרבה עניינים בתחום הכשרות בכלל, ובתחום הכשרות הפיננסית בפרט. בתחומים האלו ישנו חוסר ודאות גדול בשאלה כמה שוות כל מיני תעודות. אז אם מדובר בהפסד של כמה שקלים בשביל לקנות משהו עם חותמת שנראית טוב יותר, זה עניין אחד. אבל להפסיד הרבה כסף בחסכונות ארוכי טווח, זה עניין אחר לחלוטין.

יש לציין גם, שגם מי שיתחיל במסלול מסויים, יכול לעבור אחר כך למסלול אחר. כך שלאחר שיתברר מידע נוסף על האיכות האמיתית של המסלולים הכשרים, יהיה אפשר לקבל החלטה מושכלת יותר.