מטרת המצווה וההלכות הנגזרות מכך
התורה מגדירה את המטרה של מצוות ציצית "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". כלומר, תכליתה של מצוות הציצית היא שנזכור את כל מצוות ה' ונקיים אותן. הדרך, שבאמצעותה עוזרת הציצית לזכירת המצוות, היא על ידי ראייתה.
מכאן עולות שתי הלכות שיש להקפיד עליהן לכתחילה.
ההלכה הראשונה היא, שכשמתעטפים בציצית, יש לכוון במיוחד לטעמה של המצווה. זאת בניגוד למרבית המצוות, שבהן מספיק רק כוונה לקיים מצווה. בציצית, יש להקפיד לכתחילה גם לכוונה לתוכן המסויים של מצווה זו, שכן הטעם מפורש בתורה (שולחן ערוך אורח חיים סימן ח סעיף ח).
ההלכה השניה היא, שיש להוציא את הציציות כדי שיראו לחוץ, ועל ידי כך נזכור את מצוות ה'.למעשה, כך נוהגים בעיקר בקרב האשכנזים, ואילו מרבית הספרדים נוהגים שלא להוציא ציציות החוצה, על פי הקבלה.
הליכה עם ציצית כל היום
ראוי להשתדל להתחייב במצוות ציצית. גם בשל העובדה שמדובר בהזדמנות לקיים מצוות עשה, וכולנו צריכים להיות בבחינת ”ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי“. וגם בשל העובדה, שמצוות ציצית היא ביטוי להיותנו עבדי המלך (מנחות מג:). אבל זוהי מידת חסידות, ואין כאן חיוב גמור.
בנוסף, הגמרא במנחות (מא.) אומרת, שבעידנא דריתחא, נפרעים ממי שאינו הולך עם בגד החייב בציצית. אלא מבואר בגמרא שם שהבעיה היא רק כשאדם עושה מעשים מיוחדים כדי להיפטר בכוונה מחיוב ציצית. אבל מי שמוריד את הציצית כשחם לו מאוד, או כדי שלא תתלכלך ותתקלקל, אין זה קשור למה שנאמר בגמרא שם.
בדיקת הציציות לפני העיטוף
מנהג חסידות לבדוק את הציציות לפני שמתעטפים (ערוך השולחן ח, טו; יחווה דעת ו, א), וזאת, למרות שיש לפתילים חזקת כשרות. שני טעמים נאמרו בבדיקה זו:
ראשית, משום שניתן לבדוק בקלות, ואין לסמוך על חזקות במקום שניתן לברר בקלות.
ושנית, משום שלגבי ברכה וספק ברכה לבטלה, ראוי להחמיר יותר ולא לסמוך על חזקת הכשרות של הפתילים.
ההבדל בין שתי הדעות הוא ביחס למי שלובש ציצית בלא לברך עליה, כגון מי שלובש את הטלית קטן לפני הטלית גדול. במקרה זה, בזמן שלובש את הטלית קטן, אם אינו מברך, יש דעות שאין צורך בבדיקת הציציות, ורק כשילבש את הטלית גדול יחזור ויברך.
למעשה, המשנ"ב (ח, סקכ"א) כותב שמן הראוי לבדוק גם לפני שלובשים ציצית שאין מברכים עליה.
אבל, כיוון שאין מדובר בחיוב גמור, הרי שאין להפסיד תפילה במנין ע“י התעסקות בבדיקת חוטי הציצית.
מי שמניח את הטלית בגמר התפילה בתוך הנרתיק שלה, אינו צריך לבדוק למחרת בבוקר את חוטי הטלית, גם לא ממידת חסידות.
החלפת ציצית
אדם שלבש ציצית אחת, וכעת בא ללבוש בגד נוסף החייב בציצית, שלא תכנן מראש ללבוש אותו בזמן הברכה על הבגד הראשון, חייב לברך כשלובש את הבגד השני. לכן למשל, אם מחליפים את הציצית אחרי מקלחת, צריך לחזור ולברך.
אבל אם הוריד את הציצית על מנת לחזור וללבוש אותה – אם לא הסיח דעתו מן הציצית, אין צריך לחזור ולברך. על כן, מי שהוריד את הציצית לצורך פעילות מוגדרת, כגון להתקלח או למשחק כדורסל, והוא מחזיר אותה מיד בתום אותה פעילות, הרי שאם לא עבר זמן רב מדי (יותר מ – 3 שעות), לא יחזור ויברך (הליכות שלמה פרק ג סעיף ז).
בשעת התפילה, אם נפלה הטלית מעליו, כיוון שחייב לחזור ולהתעטף, המנהג הרווח הוא שלא מברכים, למרות שהשו"ע פסק שכן מברכים (ילקוט יוסף סימן ח אות נ; הליכות שלמה תפילה פרק ג סעיף יד).