בפרשת כי תצא (דברים כב, ח) נאמר: ”כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ“.

מפסוק זה לומדים חז“ל על מצוות עשה לעשות מעקה, ועל מצוות לא תעשה ”לא תשים דמים בביתך“. האיסור של ”לא תשים דמים בביתך“ פירושו שאסור לאדם שיהיה ברשותו דברים מסוכנים. כך אומרת הגמרא במסכת בבא

קמא (קטו): ”תניא, רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? ת"ל: לא תשים דמים בביתך“.

על כן, חובה עלינו לבדוק אם יש ברשותנו חפצים מסוכנים ולהרחיקם כדי שלא יזיקו.

מצוות העשה של מעקה

כל בית שגרים בו, ויש לו גג שניתן לעלות אליו בקלות יחסית, או מרפסת וכדומה, חייב במעקה. אבל, גג של בית שאין גרים בו כמו מחסן, או גג של בית ששטחו קטן  מד‘ על ד‘ אמות, אינו חייב במעקה.

גג רעפים, שאינו ראוי לשימוש בגלל שהוא אינו ישר, אינו חייב במעקה, אפילו שמפעם לפעם עולים אליו על מנת לתקן את הגג או את דוד המים וכדומה.

המעקה צריך להיות חזק ובגובה של 10 טפחים לפחות (80 ס“מ. ורצוי להחמיר ולעשות מעקה בגובה מטר).

אם אדם עושה את המעקה בעצמו או על ידי פועל יהודי, הוא יכול לברך. במקרה כזה יברך ’אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה‘. את הברכה יש לברך בסמוך לסיום עשיית המעקה.  ואם בעל הבית לא מברך אלא הפועל הוא שמברך, יברך ’על עשיית מעקה‘. (רמב“ם, הלכות ברכות פרק יא).

חיוב הברכה הוא רק במעקה של גג וכדומה, אבל בהסרת דברים מסוכנים אחרים, ואפילו מי שעושה מעקה לבור שבחצר וכדומה, אינו מברך על עשיית המעקה.

דוגמאות של דברים מסוכנים

כל אדם יודע שצריך להיזהר ולא להשאיר חפצים מסוכנים ללא השגחה. אולם, אנשים יראי שמים צריכים להקפיד בכך במיוחד, בגלל שזה נכלל בלאו של ’לא תשים דמים בביתך‘, וחמירא סכנתא מאיסורא.

לכן יש להיזהר מלהשאיר חומרים רעילים במקומות שיתכן שילדים יגעו בהם, וכיוצא בזה. וכן יש להקפיד לנהוג ברכב בזהירות, להקפיד שכל הנוסעים ברכב חגורים בחגורת בטיחות, ולא לשלוח מסרונים וכיו“ב במהלך הנסיעה. מן הראוי שאנשי תורה יראי שמים יהיו דוגמא לא רק להתנהגות טובה ודרך ארץ, אלא גם להתנהגות זהירה ואחראית השומרת על  חיי אדם.