הדרך הטובה ביותר מבחינה הלכתית להתמודד עם החמץ בבית היא להשתמש בו באופן מושכל לפני פסח, על מנת שנגיע לערב פסח כשכמעט ואין חמץ בבית.
עם זאת, ישנם מוצרים שמטבע הדברים אי אפשר לכלות אותם לפני פסח. תרופות עם טעם, תחליפי חלב, שתיה חריפה וכן הלאה. ולעיתים נשארים גם מוצרים שספק אם יש בהם חמץ, כמו קופסאות שימורים וכדומה.
כעקרון, ניתן למכור את כל אותם מוצרים שנשארו במכירת חמץ. בוודאי כשיש מוצרים ששווים רב, וחבל סתם לזרוק אותם.
הידורים
כאמור, לגבי כל החמץ שנשאר וכן הדברים שהם ספק אם הם חמץ, ניתן, מעיקר הדין, לסמוך על מכירת החמץ.
עם זאת, יש דברים שבהם רצוי להדר ולא לסמוך על מכירת החמץ.
ההידור החשוב ביותר הוא ביחס למוצרי מזון פתוחים, שאדם נורמלי לא היה קונה אותם. למשל, חצי חבילת פסטה, חבילת וופלים פתוחה, חצי כיכר לחם וכן הלאה. לגבי דברים מעין אלו, רצוי מאוד לא לסמוך על מכירת החמץ, ולבער אותם.
מסיבה זו, גם מי שלא יהיה בבית בכלל בפסח, צריך לעשות נקיון, ולא להסתפק במכירת החמץ, כדי שלא יהיו בבית כל מיני וופלים וכדומה שלגביהם עדיף לא לסמוך על מכירת החמץ.
עם זאת, אם מדובר במשהו יקר, אפשר לסמוך על מכירת החמץ גם במקרה כזה. מי שמחזיק בקבוק וויסקי יקר ערך מלא עד מחציתו, יכול למכור אותו במכירת החמץ, אם זה כואב לכיס וללב לשפוך אותו.
מוצרי מזון סגורים בכמות מועטה – חבילת פסטה אחת או שתים וכיו"ב, רצוי להעביר לעניים, שעבורם מדובר במשהו יקר ערך, והם ימכרו אותו במכירת חמץ. אצלינו באדם, ניתן להעביר לדב יוסיליס, עבור קרן אדם (יש לציין, שאף שגבאי הצדקה מוכרים את החמץ, הרי שאם שכחו למכור, ישנן דעות שהחמץ לא נאסר בדיעבד אחר הפסח, כיוון שזה אינו חמץ שלהם, אלא של העניים. ראו פסקי תשובות סימן תמח אות א).
מוצרי מזון סגורים בכמות גדולה – בשביל זה המציאו את מכירת החמץ. גם מי שמצבו הכלכלי לא מאפשר לו לוותר על מספר שקיות פסטה, רשאי למכור אותן במסגרת מכירת החמץ.
תרופות ומוצרי מזון שאינם חמץ גמור כמו קופסאות שימורים שלא כתוב עליהן כשר לפסח וכדומה – גם אותן ניתן למכור במסגרת מכירת החמץ.
מי שחושב שאין לו בבית חמץ, וגם לא תרופות בעלות טעם וכדומה, האם לוותר בכלל על מכירת החמץ? הדעה הרווחת יותר היא לומר שיעשה מכירת חמץ בכל אופן, בגלל שלפעמים מגלים אחר הפסח כל מיני שקיות שנשכחו.
זה המקום להזכיר שיש לוודא שלא השארתם חמץ שלכם (כגון שקיות מרקים להכנה מהירה, חטיפים וכן הלאה) גם במקום העבודה או בתא בבית הכנסת ומקומות דומים.
דרך ביצוע המכירה
יש לרכז את כל המוצרים הנמכרים בארון או חדר נפרד. אין להיכנס לחדר זה או לפתוח את הארון סתם כך במהלך הפסח.
לא מוכרים את החמץ לרב, אלא רק ממנים אותו (ואת מי שהוא ממנה) כמורשה למכור את החמץ שלנו. לכן מותר לאכול את החמץ גם לאחר שחתמנו על שטר ההרשאה.
בשטר ההרשאה חשוב לציין כתובת ומספר טלפון, על מנת שאם הגוי ירצה להגיע בפסח כדי לקחת את החמץ, יוכל לעשות כן. לכתחילה, יש לציין גם את כל הדברים הנמכרים ואת מחירם (ביאור הלכה סימן תמח סעיף ג, ד"ה בדבר מועט).
ניתן לעשות את ההרשאה בחתימה על טופס הנמצא אצלי, או באינטרנט (למשל באתר כיפה – כאן). לענ"ד, אם בכלל יש הבדל, הרי שהאינטרנט מהודר יותר, כי שם הגוי יכול באמת לאתר את שמות המוכרים והכתובת.
מי שטס לחו"ל – היות שאצלינו מגיע זמן איסור חמץ לפני שהוא מגיע בהרבה מהמקומות בחו"ל, יצא שהחמץ לא נמכר לפני שהגיע זמן האיסור. אחרי זמן האיסור כבר אי אפשר למכור את החמץ. לכן מי שטס מכאן מערבה, צריך למכור חמץ במקום שבו הוא יהיה, ולא כאן (אפשר לתת הרשאה למארחים שלכם למכור את החמץ שלכם).