בתכנית הלימודים החדשה בתנ"ך, כשלומדים את ספר במדבר מתחילים בפרק ט – בפרשת השבוע הבא. הסיבה היא, שעד לשם, מדובר בחטיבה עצמאית, שגם אינה במקומה הראוי לה מבחינת לוח הזמנים (שהרי היא נאמרת בחודש השני, ואילו פרק ט חוזר לחודש הראשון), וגם משום שהנושא שלה הוא די ברור – סידור מחנה ישראל מסביב למשכן.

לכאורה, נראה שבפרשה שלנו יש כמה פרשיות, שלא ברור מה מקומן בהקשר זה. פרשת שילוח הטמאים עוד מובנת, אבל מה עניינן של פרשיות גזל הגר, סוטה, נזיר וברכת כהנים על רקע ההקשר הכללי של החטיבה של סידור המשכן?

התשובה היא, שהסידור של בני ישראל מסביב למשכן, נועד להצביע על המרכז שלנו כעם. עם ישראל מסתובב מסביב למשכן. התכלית של המשכן הוא השראת השכינה בעם ישראל, שזה שחזור מעמד הר סיני, לא רק באופן חד פעמי, אלא באופן קבוע בעם ישראל. אבל, מלבד הסדר הפיסי, שצריך להיות מסביב למשכן, צריך גם תוכן. והתורה אומרת, שהדרך להשראת שכינה עוברת דרך שלושה מעגלים:

המעגל הראשון, הקשור לגזל הגר, הוא האחווה הלאומית. האחווה הלאומית באה לידי ביטוי בענייני בין אדם לחברו, וברמה מסויימת, בתשומת לב דווקא לאלו שהם 'חדשים מקרוב באו' – הגרים. גם אותם אסור לגזול. זה שמישהו חלש, זה לא סיבה לנצל אותו. כי אין תורה ואין שכינה, כשאין צדק ומשפט ואחווה.

המעגל השני, המעגל של אשה סוטה, הוא המעגל של המשפחתיות. היום התרבות המתירנית בנויה על ערכים של אהבה ומימוש עצמי. כשיש ערכים כאלו, אין פלא שהתא המשפחתי לא מחזיק מעמד. משפחתיות בנויה על ערכים נוספים – מחוייבות, ויתור. אלו הערכים הערכים האלו חשובים גם כשלעצמם, אבל אי אפשר לדבר על אמונה, בלי מחוייבות. המשפחתיות היא הסמל של המחוייבות.

והמעגל השלישי, המעגל של הנזיר, הוא המעגל של השאיפה לקדושה. לא כולם יכולים להיות קדושים, בוודאי לא כל הזמן. אבל אפשר להחליט להיות קדושים אפילו לשלושים יום, ולתת לזה להקרין על כל החיים שלנו. כי כמובן, מי שנשאר רק עם הבין אדם לחברו וחיי המשפחה, לא מתמלא בקדושה.

אבל מי שמבסס את חייו על סדר חברתי נכון והגון. מי שמטפח את חיי המשפחה והמחוייבות למשפחה ובעקבותיה לאומה ולקב"ה, ומי ששואף  לחיי קדושה, בו יתקיים השלב הבא, ויזכה לברכת ה' ע"י הכהנים, שתכליתה – 'ושמו את שמי על בני ישראל'.