כשמשה רבנו ישב לכתוב את נאום הפרידה שלו מעם ישראל, והוא היה צריך לשאול את עצמו – מה אני רוצה לומר לבני ישראל, נדמה לי, שהתשובה שלו היא – אני צריך להכין את בני ישראל לכניסה לארץ. זהו האתגר הבא שלהם, והוא אתגר מורכב. הוא מורכב מכמה בחינות, אבל נושא שחוזר כמה וכמה פעמים בפרשתנו, ובפרשות הבאות, הוא החשש שבני ישראל יעבדו עבודה זרה בארץ.
החשש הזה לא מונח על סיבה יחידה, אלא על מגוון סיבות.
כשאנו קוראים את פרק ד, הפרק נפתח בקריאה שלא לשנות ממצוות ה':
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת… לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-הֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם.
ולמה לא להוסיף ולא לגרוע – הנה, תראו מה קרה למי שהלך לעבוד עבודה זרה.
התורה היא ספר חתום. מי שמתחיל לשחק ולהוסיף שינויים כרצונו, סופו שיעבוד עבודה זרה.
אלא שהחצי השני של הפרק מציג תמונה שונה:
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱ-הֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ.
כאן ישנו הסבר אחר לחשש מעבודה זרה. הרבה מהפרשנים מסבירים שהחשש הוא משום 'ונושנתם'. אז, ההבנה הפשוטה היא, שכשהחיים בארץ נראים ברורים ומובנים מאליהם, אין צורך בקב"ה. ואכן, "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-הֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ".
אבל אולי אפשר להציע הבנה נוספת, על רקע החלק הראשון של הפרק. נכון הדבר, שבהקפדה על קיום המצוות כמות שהוא, בלי להוסיף ובלי לגרוע, יש מניעה של עבודה זרה. אבל ישנו גם חשש אחר – שהדברים יהפכו להיות כמצוות אנשים מלומדה. משעממים. אדם צריך להרגיש ש'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים', ולא לחיות אותם כישנים. ודווקא כשמקפידים לא להוסיף על הדבר ולא לגרוע ממנו, החשש הזה גדול יותר.
הפתרון טמון בהמשך הפרשה – בפרק ה. פרק ה מתאר את עשרת הדברות. ומשה מקפיד לפתוח:
לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
אתם עצמכם מקבלים את התורה. היא לא משהו שקיבלנו מאבותינו, אלא אתם בעצמכם שמעתם. והכוונה היא להדגיש, שאת היכולת ללמוד את דבר ה' יש גם לנו.
הדרך לא להתיישן בעבודת ה', עוברת דרך לימוד התורה. התורה מחוברת אל האינסוף, והיא מאפשרת לנו למצוא פנים חדשים, משמעויות חדשות, כיוונים חדשים בעבודת ה'. ועל כן, מי שרוצה להקפיד על קלה כבחמורה, ולא להרגיש שהוא מתיישן בתורה, כך היא הדרך – ללמוד את התורה, ולהתחדש דרכה.