גרם כיבוי – הסוגיה במסכת שבת

המשנה במסכת שבת (קכ. אומרת):

ועושין מחיצה בכל הכלים, בין מלאין בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים, לפי שאין יכולין לקבל את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה.

מבואר, שלדעת חכמים, מותר לשים כלי חרס מלאים מים סמוך לדליקה, כך שהם יתבקעו מחמת החום, והמים יכבו את הדלקה. ובגמרא (שם:):

ורמי דרבנן אדרבנן, ורמי דרבי יוסי אדרבי יוסי. דתניא: הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו – הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה – כורך עליה גמי ויורד וטובל. רבי יוסי אומר: לעולם יורד וטובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף!
שאני התם דאמר קרא ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' א-היכם. עשייה הוא דאסור, גרמא – שרי.
אי הכי, הכא נמי: כתיב לא תעשה כל מלאכה – עשייה הוא דאסור, גרמא שרי!
מתוך שאדם בהול על ממונו – אי שרית ליה אתי לכבויי.

מבואר, שלכולי עלמא אין איסור תורה של כיבוי דליקה בגרמא, משום שלומדים "מעשה הוא דאסור – גרמא שרי", ורק רבי יוסי מחמיר, מסיבה צדדית.

יש לציין, שמהסוגיא יוצא שבכל מקום שכתוב בתורה לשון 'עשייה', גרמא מותר.

הראשונים נחלקו, אם ההיתר של גרמא הוא לכתחילה, או שרק כאן, במקום הפסד, התירו.

המרדכי (שבת פרק טז רמז שצט) כתב שגרם כיבוי מותר רק במקום הפסד. לעומת זאת, מדברי הרא"ש (ביצה ב, יז) מדייקים האחרונים (ראה למשל בקרבן נתנאל שם אות ס) שהוא סובר שגרם כיבוי מותר לכתחילה.

בפועל, הרמ"א (אורח חיים שלד, כב) פסק שגרם כיבוי מותר רק במקום הפסד, וכך נוהגים, שאין מתירים גרמא סתם כך[1].

הסתירה ממסכת בבא קמא

הגמרא בבבא קמא (ס.) אומרת:

תנו רבנן: ליבה ולבתה הרוח, אם יש בלבויו כדי ללבותה – חייב, ואם לאו – פטור. אמאי? ליהוי כזורה ורוח מסייעתו!…
רב אשי אמר: כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו – הני מילי לענין שבת, דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל הכא גרמא בעלמא הוא, וגרמא בנזקין פטור.

מדברי רב אשי נראה, שלמרות שבדיני נזיקין גמרא פטור, בשבת הוא חייב, משום שמלאכת מחשבת אסרה תורה. ויש לשאול, כיצד מתיישב תירוצו של רב אשי, עם הסוגיא בשבת לגבי כיבוי.

הרא"ש (בבא קמא שם סימן יא) כותב, שתירוץ הגמרא הוא שרק לגבי מלאכת זורה אומרים שהמלאכה נאסרה אף שיש בה גרמא, "כיון דמלאכה זו עיקר עשייתה ע"י רוח". אבל במלאכות אחרות, גם בשבת יש היתר של גרמא.

לכאורה, היסוד שאומר הרא"ש, הוא הבסיס לשיטת המגן אברהם (רנב, סק"כ) כותב, שאם אדם טוחן ברחיים המופעלות ע"י מים, אין בזה חיוב. בפשטות, נימוקו הוא, שזה כעין גרמא. וצריך לומר, שהוא הבין שרק במלאכת זורה אסור מהתורה כשרוח מסייעתו, ולא במלאכות אחרות, כדוגמת מלאכת טוחן.

בשונה מהרא"ש, כתב בשו"ת אחיעזר (ג, ס) כתב להסביר את החולקים על המגן אברהם, וסוברים שגם בטוחן ברחיים של מים חייב חטאת:

דמה שאמרו בזורה ורוח מסייעתו מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא אמרו שזהו עצם המלאכה, היינו דכל שהוא מלאכת מחשבת, והמלאכה מתעביד באופן זה, חשוב מלאכת מחשבת. ועל כן, גם בנותן חטים ברחיים של מים, שזהו דרך הטחינה אף שבאפשרי לעשות ע"י טחינה ביד מכל מקום, זוהי מלאכת מחשבת שאסרה תורה. ולא דמי להא דשבת ק"כ בגרם כבוי שהוא בא במקרה. ובכה"ג אמרינן לא תעשה כל מלאכה, דגרמא שרי דבכה"ג לא חשוב מלאכה, אבל באופן שהמלאכה היא תמיד ע"י גרמא זהו חשוב מלאכת מחשבת.

כלומר, כל פעם שהמלאכה נעשית בדרך הרגילה שלה, זה נחשב מלאכת מחשבת. לא רק במלאכת זורה, אלא בכל מלאכה שהיא. ולכן, כיוון שניתן לטחון חטים ברחיים של מים וזו דרכה של המלאכה, זה לא נחשב גרמא. אבל כיבוי באמצעות הנחת כלי חרס עם מים הוא לא דרכה של המלאכה, וכיוון שזה אינו מעשה של האדם ממש, יהיה פטור מדין גרמא.

דרך נוספת לתרץ, מופיעה בשו"ת זרע אמת (א, מד):

דהיכא דהיא גרמא דלא עביד מעשה בשעת המלאכה, רק עושה מעשה, ולאחר זמן, ע"י אותו מעשה גרם שתעשה המלאכה מאליה ע"י דבר אחר,  כמו הכא בענין מחיצת הכלים מלאים מים, זהו גרמא המותרת אף לעניין שבת… אבל כשעושה המלאכה עצמה ע"י פעולתו, אע"פ שנעשית המלאכה בסיוע דבר אחר, חייב.

הזרע אמת אומר שיש הבדל בין גרמא שהיא תוצאה מיידית של מעשה האדם, ובין גרמא שהיא תוצאה הבאה לאחר זמן, שהיא מותרת.

דרך רביעית, שגם אותה מזכיר האחיעזר, היא מה שכתב השלטי גבורים, שגרמא פטור רק בכיבוי, משום שאינו מתכוון לעיקר המלאכה, דהיינו לכיבוי הפחמים, ולכן זה לא נחשב 'נעשית מחשבתו'.

מכשירי הגרמא המצויים בימינו

מכון צומ"ת משתמשים בעקרון של גרמא במכשירים רבים (ראה מאמרו של הרב רוזן 'גרמא בשבת – מושג ושימושיו', ניתן לקריאה כאן). הם הולכים בעקבות הזרע אמת, שכאשר יש שיהוי בין המעשה של האדם, ובין המלאכה, זה גרמא. כשהם מוסיפים פרט נוסף, שכמובן המעשה של האדם לא גורר ישירות את הפעולה הנגרמת ממנו.

מפסק גרמא מבוסס על הרעיון, שהזזת המפסק אינה משנה כלום, אבל המיקום הפיסי של המתג זז. ישנו מעגל חשמלי, שמבצע 'בדיקה' אחת לעשר שניות, ומאתר את מיקומו של המתג. אם המתג זז, הוא מפעיל את הזרם. מפסקים כאלו משמשים כלחצן התראה לקריאת אחות בבית חולים ועוד.

כפי שהזכרנו בתחילת דברינו, אין כאן היתר ליום יום, ורק במקום צורך התירו להסתמך על גרמא בדרכים אלו.

 

*****************

[1] סקירת הדעות, ראה ביביע אומר (חלק ט, אורח חיים סימן צט אות א ועוד). יש לציין, שכשמדובר באיסור דרבנן, יש המקילים שגרמא מותר לכתחילה (למשל:  מנחת שלמה חלק א סימן י). ואף שגרם כיבוי הוא גרם של מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי לא מדובר במי שמכבה כי הוא צריך את הפחמים, מלאכה שאינה צריכה לגופה קרוב יותר לדאורייתא.