מסופר על הרב ליכטנשטיין, שפעם הוא הלך עם הילדים שלו איפשהו, והם פגשו איזה שחקן כדורגל מפורסם. בשלב מסויים, השחקן פונה אל הרב ליכטנשטיין ומבקש ממנו ברכה. הרב ענה לו: מה, אתה תפוח?
הנושא של ברכות שאדם מברך אחרים, שהוא אולי הסיפור המרכזי בפרשתנו, אכן מעורר קשיים. כיצד מועילה ברכה של אדם?
אז אפשר לומר, שלצדיקים יש איזושהי מעלה מיוחדת. הר"ן בדרשות (דרוש חמישי) מדבר על כך, שכשיצחק מברך את יעקב בטעות, הברכה חלה. למרות שברור שבכל דיני התורה לא מועיל דבר כזה (בדיני נדרים למשל). הסיבה – הברכה היא לא מיצחק, אלא מהקב"ה. הברכה מועילה בנבואה. לכן, לאחר שהוא בירך בטעות את יעקב, יצחק מבין, שהברכה אכן אמורה ללכת ליעקב.
על דרך זו אפשר לומר, שגם אצל הצדיקים יש איזושהי מעלה מיוחדת לברכות. יש אנשים, שניתנה להם הסגולה לבקש דברים מסויימים. "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". אבל בחז"ל אנו מוצאים גם ש'אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך'. אז מה המשמעות של ברכה?
הרב קוק (עין אי"ה ברכות א, סח) כותב רעיון מעניין. השאלה על התועלת בברכה דומה לשאלה על התועלת בתפילה – וכי בגלל אני מבקש משהו, הקב"ה ישנה את דעתו? או שהדבר מגיע, או שאינו מגיע.
התשובה של הרב קוק היא, שאכן, מדובר כאן בחריגה, שהקב"ה יצר אותה. הקב"ה אומר – אני מוכן, בנסיבות מסויימות, 'לשנות את ההחלטה שלי', כדי 'להרוויח' משהו. מה הרווח? בתפילה, הרווח הוא בתיקון האישי של האדם. כשאדם מתפלל, וכדי להתפלל, אדם צריך לעבור תהליך של תיקון. יש כל מיני כיוונים בראשונים, שהתפילה עצמה היא תהליך של תשובה ותיקון אצל האדם. אולי מעבר לכך, הרבה אנשים מדוחים על קושי להתפלל, כשהם מרגישים חוטאים. הלא אני חוטא, כיצד יתכן שתפילתי תהיה רצויה לפני המקום. נדרש לכל הפחות הרהור תשובה, אמונה ביכולת להשתנות, כדי להיות מסוגל לעמוד לפני בורא עולם בתפילה. לכן, עצם קיומה של התפילה, מייצר תנועת תשובה אצל האדם, ועל כן, הקב"ה יצר את התפילה, ונתן לה את הכח לשנות דברים במציאות, כדי שהאדם יוכל להתעלות על ידה.
באותו האופן, מסביר הרב קוק, מועילה גם הברכה. אלא שבתפילה, אדם מתפלל על עצמו, ואילו הברכה היא משהו שאדם מבקש על אחרים. למה שמישהו אחר יסכים לברך אותי? רק אם הוא 'אוהד' אותי. לכן, כדי להתברך, אדם צריך להיות אהוד על המברך. ובלשונו של הרב קוק. נמצא, שקיומה של הברכה מייצר תנועה טובה בעולם: כלשונו של הרב קוק: "כדי שישתדלו הבריות לחיות בשלום ואהבה, ויהיו ראויים זה מזה לברכה"
הרב קוק מוסיף, שאחרי שכבר נפתח הפתח, ואפשר להתפלל ולברך, ממילא יש הבדל בין תפילה או ברכה של אדם גדול, לאלו של אדם רגיל. אבל שורש היכולת להתברך, זהה.
ויהי רצון, שנזכה, שאכן נזכה, להיות בעלי חן ושכל טוב, בעיני א-הים ואדם, ונזכה להתברך זה מזה, ועל ידי כך, מבורא עולם.