במאמר זה אני מבקש לסקור את הדעות השונות ביחס לסוגיית השימוש בחשמל בשבת. מטבע הדברים, לא מדובר בסקירה מקיפה לחלוטין, אלא בנסיון לעשות סדר בנושא זה[1].
(למעוניינים בצפייה בשיעור שלי בנושא, ראו כאן
כהקדמה אציין, שפעמים רבות, הדיון על חשמל בשבת שולי לדיון במעשה שהחשמל עושה. למשל, מי שנוסע ברכב בשבת, לא שורף דלק בידים, אלא דרך מעגל חשמלי. ואף על פי כן, הוא עובר על מלאכת מבעיר מן התורה, בלי קשר לדיון על סוגיית החשמל בשבת.
בדומה, מי שמדליק נורת להט, הדיון העיקרי צריך להיו בגדרי מלאכות מבשל ומבעיר, והדיון בסגירת המעגל החשמלי הוא דיון משני בהחלט.
גם אם מפעילים גיטרה חשמלית בשבת, הדיון על השימוש בחשמל שולי ביחס לדיון העיקרי שהוא בדיני השמעת קול בכלי שיר. וכן, כשעוסקים בכתיבה במחשב, הדיון העיקרי צריך להיות מוקדש לאיסור כותב.
רוב הדיון שלנו יוקדש לעצם השימוש במעגל חשמלי בשבת, במנותק מאיסורי שבת נוספים שקשורים במה שעושה המעגל החשמלי.
מלאכת מבעיר
הרב קוק (אורח משפט עא) דן על דיבור עם מגפון (כוונתו כנראה למיקרופון) בשבת ויום טוב וכותב:
לכאורה כל פעולה שגורמים שיתהוה זרם אלקטרי הרי הוא מוליד אש, וכל הולדת אש הוי מבעיר. ונראה שאלה שרוצים לומר שהאש האלקטרי אינו בכלל אש שאסרה תורה להבעיר אותו, אין לזה יסוד שמאחר שהתורה אמרה בסתם לא תבערו אש, כל מה שנקרא בשם אש הרי הוא בכלל זה… ועל כן אין לנו שום מקום לומר שהניצוץ האלקטרי שהוא מתילד ע"י הדחיפה שאנו מעוררים באויר ע"י הדיבור של המגפון, שלא יקרא בשם אש…
אף שיש שהבינו מדבריו של הרב קוק שהוא הבין שיצירת הזרם החשמלי היא סוג של אש, בכל מצב[2], מסתבר יותר שהוא דיבר על המעגלים החשמליים שהיו בימיו, שבפתיחתם וסגירתם היו ניצוצות, ולא לעצם העברת החשמל.
איסור חשמל משום בונה
החזון אי"ש (שבת סימן נ אות ט) דן לגבי הדלקת נורת להט בשבת. חלק נכבד מהדיון מוקדש לשאלה אם בחימום חוט הלהט יש מלאכה דאורייתא של מבשל או מבעיר, שכאמור, אינן מענייננו. אולם, לאחר מכן הוא כותב:
עוד יש בזה משום תיקון מנא, כיון שמעמידו על תכונתו, לזרום את זרם החשמל בתמידות, וקרוב הדבר, דזה בונה מן התורה, כעושה כלי. וכל שכן כאן, שכל החוטין מחובים לבית, והוה ליה כבונה במחובר, ואין כאן משום 'אין בנין בכלים', אלא דינו כמחובר, דיש בו משום בנין וסתירה. אבל הכא אין נפקותא בזה, דאפילו בכלים כי האי גוונא, חשיב בונה.
טרם שניגש לעצם הרעיון של החזון אי"ש, נציין שהוא בעצמו מעיר, שיש לעבור בצומת חשוב בדרך אל איסור חשמל בשבת משום בונה – הדין ש'אין בנין וסתירה בכלים'.
לא ניכנס באריכות לנושא זה בהקשר שלנו, אבל תמצית הדברים: הגמרא (עירובין לד: ומקומות נוספים) כותבת, שאין מלאכת בונה או סותר בכלים. שיטת התוספות ועוד ראשונים, שהדין הזה נאמר רק בכלים 'גרועים' אבל עצם יצירת כלי היא אכן מלאכת בונה, וכן בשבירתה יהיה מלאכת סותר, וכך נפסק בשולחן ערוך (או"ח שיד, א). כאמור, זה נושא ארוך, ולא נכנסתי אליו כאן באריכות.
וכעת, לתורף דבריו של החזון אי"ש. כדי להבינם, נקדים הקדמה קצרה. הגמרא במסכת שבת (מז. – מז:) דנה בכל מיני כלים שעשויים מחלקים מתפרקים – מיטה של טרסיים, קנה של מנורה, קנה של סיידים ועוד ועוד. הגמרא אומרת, שאם הרכבת החלקים נעשית לעולם באופן 'רפוי', זה מותר, אבל אם הרכבת החלקים נעשית באופן שהם מתחברים בחזקה, 'בתקיעה' בלשון הגמרא, זה אסור מהתורה. ואפילו אם מחזיר בצורה רפויה משהו שדרכו בתקיעה, זה אסור מדרבנן, שמא יתקע, וכך נפסק בשולחן ערוך (או"ח שיג, ו). הראשונים נחלקו, אם טעם האיסור לתקוע הוא משום בונה או משום מכה בפטיש, אבל אין ספק שמדובר באיסור תורה.
לאור זאת, כותב החזון אי"ש (שם):
ובפתיחת החשמל, שמכניסים הזרם בהחוטין, חשיב לעולם כתקע… תיקון הצורה להגשם ונעשה על ידי זה שימוש (-כלומר, שבלי התיקון הזה לא היה בר שימוש בכלל), ודאי חשיב בונה. ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות, ואחר כך פוסקו (-כלומר, שמתכוון לנתק את זרם החשמל) דהפסיקה הוא מכאן ולהבא, והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם.
תמצית דבריו של החזון אי"ש, שכשאדם סוגר מעגל חשמלי הוא יוצר כלי, ולכן יהיה חייב כמו מי שמרכיב כלי מחלקים. החזון אי"ש מדגיש, שגם אם אחר כך הוא פותח את המעגל החשמלי, בסגירת המעגל הוא נחשב בונה. בדיוק כמו מי שמרכיב כוס מחלקיה, ואחר כך מפרק אותה.
הגרש"ז התכתב עם החזון אי"ש סביב עניין זה[3]. והוא מסביר מדוע הוא חולק על הדימוי של החזון אי"ש בין כוס של פרקים ובין הזזת מתג חשמלי:
והחלטנו אז לא לחוש בזה למכה בפטיש או תיקון מנא משום דתיקון מנא הוא דוקא כשהתיקון הוא בר קיימא ולא כשרגילים תיכף לחזור ולסותרו אחר השימוש, וכידוע דבכה"ג שרגילין לסותרו בשבת עצמה מותר גם לכתחלה. ומפורש יותר הוא כלל זה בשו"ע הגרש"ז ז"ל בסי' שי"ג סעיף כ' כ"א "ואפילו בכלי של פרקים אם תקע פרקיו דהיינו שהדקם בחוזק בענין שצריך לזה גבורה ואומנות הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה אם עשוי להתקיים הרבה ואם אינו עשוי להתקיים הרבה הרי זה בנין עראי ואסור מדברי סופרים אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל" היינו שרגילים לסותרו בשבת עצמה.
ולא דמי לעריכת שעון דיש אומרים שחייב חטאת דשאני התם שהפסקת מהלכו לאו לרצון האדם הוא, ולפיכך חשיב קצת כקלקול כיון שתפקידו של השעון הוא להיותו תמיד הולך ולא עומד, משא"כ בכה"ג שרגילים תיכף אחר השימוש לסותרו לא חשיב הכלי כמקולקל בשעה שהוא מפורק וממילא לא חשיב נמי כמתקן בשעה שמחזירו. גם מסתבר דתיקון כזה שרגילין לעשותו רק בשעת השימוש לא חשיב כלל בגדר תיקון של הכלי כיון שכך תשמישו תדיר ונקרא "משתמש" ולא "מתקן", וכמו"כ עריכת שעון לא חשיב כתיקון כי אם משום דחשיב כמתקן את השעון להשתמש בו אח"כ.
תמצית דבריו היא, שמכשיר חשמלי 'כבוי', אינו מקולקל, ולא סתור. לא נדרש מאמץ או ידע מיוחד כדי להביאו לפעולה, אלא הסטה פשוטה של מתג, ולכן זה לא שייך למושג של בניין וסתירה, וגם לא למלאכת מכה בפטיש[4]. כדי לחזק את דבריו, הגרש"ז מדגים זאת ביחס להדלקת האש בגז (בימיו – בפרימוס) ביום טוב:
צריך עיון איך (-לפי דברי החזון אי"ש) מדליקין פרימוס ביום טוב והא תיפוק ליה שחימום "הראש" בספירט וכדומה כדי לשלהב אח"כ את הנפט וכן הכנסת האויר ע"י המפוח המיוחד לכך כדי לדחוק את הנפט, צריך להחשב לדעתיה דמר כעשיית כלי דאסור במכשירי אוכל נפש כיון דמבלעדי האויר וחמימות הראש אין הפרימוס מוכשר לכלום ונמצא דחשיב כעושה כלי בתחלה.
לעניות דעתי, אפשר לשאול על החזון אי"ש גם מברז פשוט – מדוע מותר לפתוח ולסגור אותו בשבת. הרי כשהצינור סגור על ידי הברז, הוא סתום. מדוע לא נאמר שפתיחת הברז היא תיקון של הצינור?
איסור תורה כללי
במנחת אשר (שו"ת, א, ל) כתב, כשהוא דן לגבי הדלקת מנורת LED, שבה אין חוט להט, בשבת:
ואני לכשעצמי, נראה לי דיש בסגירת המעגל, בין לצורך מאור ובין לצרכים אחרים, חשש מכה פטיש דאורייתא. וזאת על פי המבואר בירושלמי שבת (מ"ד ע"א): "רבי יוחנן וריש לקיש עבדין הויי בהדא פרקא תלת שנין ופלוג, אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא. מן דאשכחון, מסמך סמכון, הא דלא אשכחון מסמוך עבדוני משום מכה בפטיש".
וחידוש עצום למדנו מדברי הירושלמי. דבניגוד למקובל במושכל ראשון שחז"ל התבוננו בכל מעשה וענין, אם יש בה צד דמיון לאחת מל"ט מלאכות, ואם מצאו בה צד דמיון לאחת המלאכות קבעו בה איסור כתולדה למלאכה זו, אלא חז"ל בראשית עיונם קבעו שמעשה זה יש בו חשיבות, תיקון וחידוש, ומשום כך מלאכה הוא, ורק אחר כך התבוננו לאיזו מל"ט הוא דומה, וקבעוהו תולדה למלאכה זו. ואם המעשה יש בו מלאכת מחשבת, אף שלא מצאו בו צד דמיון למלאכה כלשהי, קבוע שיש בו מכה בפטיש.
ומלאכה זו דמכה בפטיש גדר כללי היא לכל מלאכה שיש בה חשיבות גדולה ותיקון ויצירה, עד שבסברא ידענו, דעל כרחך בכלל מלאכה הוא…
ונראה לענ"ד דכך גם לגבי סגירת המעגל החשמלי על כל צורותיה ואופניה, דללא כל ספק, יש בה המצאה עצומה, שאין כמותה תיקון וחשיבות להניע יסודות תבל, דיש בה חשש מכה בפטיש. בין במפעיל כלים תעשייתיים עצומים, ובין בסגירת מעגלים אלקטרוניים זעירים, וכך גם לגבי מנורת לד.
הרב וייס עצמו כותב שדבריו הם חידוש. לענ"ד, יש מה לעיין ולפקפק בדבריו. אף שכח החשמל הוא כח עצום שביכולתו 'להניע יסודות תבל', הרי כך גם לגבי המים והרוח. בימי הבינים, היו מפעילים מתקנים רבים באמצעות זרם מים של נהרות, וכמובן ספינות שטו באמצעות הרוח. האם נאמר שפתיחת ברז מים, שמאפשר את זרם המים היא מלאכה? ומה לגבי הנפת מפרש סירה בשבת? המעגלים החשמליים משתמשים בזרם החשמל, שהוא כח מכוחות הטבע. כשמשתמשים בכח הזה כדי לעשות משהו שאסור בשבת, זה אסור. אבל עצם החיבור של המעגל החשמלי והעברת הכח החשמלי, לא זכיתי להבין במה הוא שונה מהזרמת המים בברז.
איסור מוליד
הגמרא בביצה (כג.) אומרת:
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: סחופי כסא אשיראי ביומא טבא – אסור. מאי טעמא – משום דקמוליד ריחא. – ומאי שנא ממוללו ומריח בו, וקוטמו ומריח בו? – התם – ריחא מיהא איתא, ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא. הכא – אולודי הוא דקמוליד ריחא.
ופירש רש"י:
דקמוליד ריחא – שנכנס בחרס, שלא היה בו ריח, ואסור מדרבנן, שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה.
הרי, שיש איסור של 'מוליד ריח', כאשר מעבירים ריח אל בגד. עם זאת, הגמרא אומרת, שכאשר מוללים הדס שיש בו כבר ריח, אין בזה מוליד ריח, כיוון שהריח כבר קיים, ורק מוסיפים ריח.
רבי יצחק שמעלקיש (בית יצחק יורה דעה, השמטות בסוף הספר סימן לא) השתמש ביסוד של איסור מוליד כדי לאסור את החשמל בשבת:
בפנים דיברתי אודות נר עלעקטרי, ואזכיר בדין אם רשאים לדבר בשבת על ידי מכונה הנקראת טעלעפון. והנה לפי עניות דעתי יש איסור בדבר, ושומר נפשו ירחק ממנו. כי מלבד מה שמוכרח למדבר במכונה להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר, וזה אסור משום משמיע קול, יש איסור עוד משום דעל ידי סגירת זרם העלעקטרי נולד כח עלעקטרי, וזה אסור בשבת. דכמו בסחופה אשראי אמרינן בביצה כגד אסור מושם דמוליד ריחא, דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג (-קשר חשמלי בשבת – סגירת מעגל). ומהאי טעמא לדעתי יש לאסור לעשות זאדא וואסער (-מי סודה), משום דגם שמה מוליד הרכבה חימית.
ראשית, יש לציין שבניגוד לשתי הגישות הקודמות שהזכרנו, הרי שלדרכו של הבית יצחק מדובר באיסור דרבנן. עוד נציין, שתי הסתייגויות שהפוסקים מזכירים לחידוש, ללמוד איסור הולדת חשמל מאיסור מוליד ריח.
הציץ אליעזר (חלק א סימן כ פרק י) מביא מדברי רב אחר, שהסתייג מהחידוש של הבית יצחק:
יש להשיב… לא דמי להך דביצה דמוליד ריחא והוא דבר הנרגש באחד מחמשת החושים, אבל כח העלקטרי אשר לא יוכל לא לראות ולא לשמוע ואינו מושג לאחד מחמשת החושים ולא נדע מה הוא, איך יאמר עליו כי אסור לעשותו בשבת? ולא דמי איפוא למוליד ריחא.
כלומר, מנין שיש איסור 'מוליד' בדבר שאינו מורגש בחמשת החושים, קרי, בעצם הזרם החשמלי?
הציץ אליעזר (אות ב שם) מסכים עם הטיעון הזה:
והנה סברתו הראשונה של הגאב"ד דרישא שאין לאסור מטעם שע"י סגירת זרם העלעקטר נולד כח עלקטר, משום דלא דמי למוליד ריחא שהוא דבר המורגש באחד מחמשת החושים, אבל כח העלעקטרי אינו מושג לאחד מחמשת החושים, היא באמת טובה ומתקבלת על הלב, ויש להוסיף ע"ז מהשמעת קול, שאנן פסקינן כרבא בעירובין (ד' ק"ד ע"א) שלא אסרו אלא קול של שיר, אבל כל אולודי קלא לא אסרו, ואף על פי שנשמע קול היוצא. ומכ"ש שאין משום מוליד בזרם העלעקטרי שאף אינו נשמע.
גם הגרש"ז (מנחת שלמה א, ט) תהה על חידושו של הבית יצחק:
ובעיקר הדבר חושבני שקשה מאד לחדש איסור מוליד כזה שלא נזכר כלל בש"ס, דהא הולדת חום נמי קרי ליה בגמרא שבת (מח.)בלישנא "דאולודי קא מוליד" ואפלו הכי, בי האי גוונא דלא אסור משום מבשל שפיר מותר לחמם אף על גב דמצד הסברא אינני יודע אם היינו מחלקים בין הולדת ריח להולדת חום… ומוכח ודאי מזה שאין לנו לאסור משום מוליד כי אם במה שנזכר מפורש בש"ס והבו דלא לוסיף עלה. וכיון שכן נלענ"ד שמותר לדבר בשבת עם אנשים אשר אזנם כבדה משמוע ולא מיבעיא אם הם משתמשים במכשיר כזה שאין הזרם בא מבחוץ אשר המדבר מול המכשיר רק גורם שינויים קלים בעצמת הזרם, אלא אפילו נגד מכשיר כזה אשר בשעה שהוא נח לא זורם בו שום זרם ורק מחמת קול המדבר נוצר ומתחדש כל פעם זרם אשר לכאורה יש לחשוש שהמדבר חשיב כפותח וסוגר לסירוגין כמה פעמים ברוח פיו את הזרם, אפילו הכי, נראה לעניות דעתי דשרי ואין המדבר חשיב כלל כעושה בנין לשעה וגם לא אסור משום מוליד.
שתי טענות מזכיר הגרש"ז. ראשית, מנין לחדש איסור מוליד בדבר שלא נתחדש בש"ס. ושנית, חלק ממכשירי החשמל (ורבים ממכשירי החשמל המודרניים) בנויים על כך שאין בכלל סגירת מעגל, אלא רק שינוי בעצמת הזרם, וזה לא שייך בכלל לאיסור מוליד, כמו במלילת ההדס. וכך כותב גם הרב אשר וייס (מנחת אשר א, לג אות ב).
מנהג איסור
כאמור, לעניות דעתי יש להקשות על מרבית הדרכים שהזכירו הפוסקים בהקשר של סגירת מעגל חשמלי. ועם זאת, ברור לחלוטין, שרוב מוחלט של הפוסקים התנגד לשימוש בחשמל בשבת. חלק מהפוסקים, אכן נקטו למעשה כדעת החזון אי"ש, חלק רק חוששים לדעתו, ובאופן כללי, רוב מוחלט של הפוסקים מתנגדים להיתר חשמל בשבת. אביא בהקשר זה את דבריו של הרב אשר וייס (מנחת אשר א, ל):
זה יותר ממאה שנים מאז התחילו לנצל את כח החשמל במאור ובתעשייה, שגדול ישראל דנו באיסור סגירת המעגל החשמלי – זה בכה, וזה בכה. והאמת יורה דרכו, דיש לפלפל ולפקפק בכל הדרכים והסברות שנאמרו בזה, וכמה שעשה הגרש"ז אוירבך במנחת שלמה שם. אך כל מי שירצה להקל בזה למעשה, הוציא עצמו מן הכלל, וכאילו בת קול יצאה מן השמים שיש בזה חשש מלאכה דאורייתא.
גם אם לא נאמר כדעתו של הרב אשר וייס, שיש בכך איסור דאורייתא, פשוט וברור שנהגו בכך איסור. לכן, לענ"ד, לא גרע דינו של החשמל מגזירת קטניות ושאר איסורים שנולדו ממנהג.
ואמנם, במקום חולי וכדומה יש צדדים להקל, והפוסקים אכן חיפשו אחר פתרונות שונים, במצבי דחק כאלו ואחרים, אבל כשאין מקום דחק, נראה שהאיסור להשתמש בחשמל בשבת לא גרע מכל מנהג איסור אחר, ואדרבה, רוב ככל הפוסקים איתנים מאוד בדעתם שיש לעשות הרבה טצדקי כדי להימנע משימוש בחשמל בשבת.
ולכן, גם במקום שבו אין שינוי משמעותי בזרם, ובוודאי שאין סגירת מעגל, אין להתיר סתם כך, משום שהמנהג פשוט לאסור.
***************
[1] במידה רבה, מאמר זה הוא תמצית דבריו של הרב רוזן (חשמל ואלקטרוניקה בשבת – הגדרות ועקרונות, תחומין לח עמ' 53 ואילך), וכן של הכתוב במאמר: "חשמל בשבת: סקירה הלכתית", כאן.
[2] כך הבין אותו בפניני הלכה שבת יז, ב (כאן). וכך אולי מתכוון הישכיל עבדי (חלק ה אורח חיים לח אות ב – ג), אם כי לא ברור שהוא בירר את מציאות החשמל כל כך.
[3] בתשובה כותב הגרש"ז שהיתה לו נגיעה אישית אליה:
… פסק זה של רבנו (-החזון אי"ש) גרם לי צער כי זה למעלה מעשר שנים שהיה לי מו"מ בזה עם אחד מחשובי המוצי"ם שבירושלם שהוא כבר בעלמא דקשוט, ואחרי עיון רב הסכים לדברי ועשיתי מעשה להתיר – לאמי מורתי תחי' שלצערנו הגדול כבדו אזניה משמוע – להשתמש בשבת במכונה שקולטת קול המדבר ומקרבתו לאוזן השומע והוא ממש "טלפון קטן" שפועל ע"י אבן חשמלי, ויש בתוך המכונה כפתור לפתוח ולסגור תמיד את הזרם היינו לפתוח בשעה שרוצים לשמוע ואח"כ סוגרים כדי שלא יכלה כח החשמלי של האבן לבטלה וגם מפני רעש המכונה שקשה לסובלו תדיר, והתרנו לפתוח ולסגור בשבת ויו"ט…
[4] כיוצא בכך כתב גם החלקת יעקב (אורח חיים עה). לעומת זאת, הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ג, אורח חיים לו אות ב) חלק. נצטט את דבריו (הנדון שלו הוא הפעלת מאוורר או מעלית):
אולם מה שפירש מעכ"ת דבריו דגבי שעון צריך להיות ערוך ומסודר תמיד ולא יפסיק הילוכו בשום פעם, אלא שאין ביכלתו לעשות זאת, ולכן חשיב כאלו כל יום או יומיים מתקלקל וצריך תיקון ע"י עריכה ולכן מקרי שפיר עריכה זו כגמר כלי, עד כאן.
דבר זה לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי, דאין שום סברא לומר דמפני שצריך עריכה כפעם בפעם מקרי כלי שאינו גמור, כיון שמתחלת הויתו נעשה בתנאי זה הרי הוא כלי גמור, אלא החילוק הוא כמו שכתבתי לעניות דעתי, דשאני שעון דלא נעשה אלא להלוך בכוון השעות, וכל שאינו ממלא תפקידו לאו כלי הוא, דהא לא חזיא ליה למלאכתו, ועריכתו היא תיקונו.
והוא הדין והוא הטעם במעלית ומאורר שמתחילת הויתם מחוברים אל חוטי החשמל והכפתורים שבהם והם עשוים לנוע מלמטה למעלה ולהסתובב בהיקפם, אינם נקראים כלים אלא כאשר ימלאו תפקידם המיוחד להם, וכל פעולה גורמת להשלמת תפקידים היא אסורה משום מתקן.
שלום וברכה,
כתבת להקשות על דבריו של הרב וייס במנחת אשר מה ההבדל בין כח חשמלי לכח של מים זורמים וכו',
והנה יש לכאורה הבדל גדול, שהכח של המים הם כח דחיפה (לדוגמא) ועי"ז מפעלים כל מיני דברים,
אבל החשמל הוא כח אפסקרטי שאפשר לעשות ממנו כל מיני דברים אחרים ממה שהוא הי' לכתחילה, כמו להפעיל מאורר או מחשב או תנור שהם דברים שונים מהכח הראשוני של החשמל,
ואף שע"י מים אפשר לעשות כל מיני דברים אבל סו"ס זה נשאר אותו סוג כח ממה שהי' בתחילה
ערב טוב.
גם על ידי המים אפשר להפעיל הרבה מאוד דברים. אפשר לטחון ואפשר להפעיל מאוורר, ואפשר להפעיל פטישים.
כמובן, על ידי הרוח אפשר להפעיל מטחנות ואפשר לזרות ואפשר להפעיל שבשבת.
מעבר להנ"ל – אני לא כ"כ מבין מה הוא שונה מדברי החזון אי"ש. הלא בביתו של הרב ויס מן הסתם דולקות מנורות המופעלות בחשמל, והמקרר עובד וכן הלאה. מכשירים חשמליים עובדים גם בשבת. הבעיה היא, בסגירת המעגל החשמלי. אם כן, לא מדובר ביצירת כח חשמלי, אלא בהעברתו ממקום למקום.
זה בדיוק מה שאמר החזון אי"ש. הלא כן?