שתי פרשיות של תלונות של בני ישראל מופיעות בפרשתנו.
בפרשת מי מריבה (במדבר כ) נאמר:
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.
הקב"ה נענה לבקשת העם, ומבקש ממשה לדאוג להם למים.
בפרק שאחרי כן, שוב בני ישראל מתלוננים:
וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-הִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל.
הפעם, התגובה של הקב"ה לא נעימה – הוא מעניש את בני ישראל.
אופי התלונות מאוד דומה. בני ישראל מצטערים על יציאתם ממצרים, לרגל הקשיים. אז למה כזה הבדל בין שתי התגובות?
אז הרבה מהפרשנים מסבירים, שהתלונה השניה היתה למרות שהיו להם מים (מהסלע של משה) ולחם (-המן). ועל כן, התלונה השניה אינה מוצדקת, בניגוד לראשונה.
אבל, הערה של הרב צחי להמן (שאני מקבל את דפי פרשת השבוע הנפלאים שלו מדי שבוע, ונהנה מהם מאוד), הפנתה את תשומת לבי לקו מחשבה אחר:
יתכן שההבדל נעוץ, בדרך התלונה. בפרשת מי מריבה, בני ישראל באים לדבר עם משה ואהרון. בפרשת נחש הנחושת, הם 'מדברים בא-הים ובמשה'. לא מדברים עם משה, מדברים על משה. למעשה, משה לא שומע על התלונות, אלא כשבני ישראל באים לבקש שיעזור להם להינצל ממגפת הנחשים.
ברור שלא כל תלונה צריכה להגיע לאזניו של המנהיג. להוציא קיטור (בחולם ובשורוק) זה חלק מזכותו הבסיסית של חייל, ומנהיג טוב, צריך לדעת שלפעמים, מה שנדרש הוא רק הוצאת קיטור. בלי שום פעולה ממשית שהוא יעשה.
אבל צריך לשמוע. צריך להיות במקום כזה שמסוגל לשמוע את הציבור. אם המנהיג מגלה על התלונות רק בעקבות עונש מהקב"ה, יש כאן משהו לא בריא. זה לא בריא מצד המנהיג, וזה לא בריא גם מצד העם. זו גם אחריות של המתלוננים, לדעת מתי התלונה שלהם מספיק משמעותית, שהם צריכים להתגייס לפעולה, כדי לגרום למנהיג לשמוע אותה, גם כשהוא לא במקום הזה מעצמו.