הרמב"ם (הלכות מלכים ה, א) מציין שישנם שלושה סוגים של 'מלחמת מצווה' – מלחמת שבעת עממים, מחיית עמלק, ועזרת ישראל מיד צר.
אבל בפרשת השבוע שלנו, פרשת מטות, ישנו סוג נוסף של מלחמת מצווה – מלחמת מדין. אלא שזו אינה מלחמת מצווה רגילה, אלא מלחמת נקמה. מסיבה זו, כותב הרמב"ן (על התורה, בפרשתנו לא, ו) שהיה ברור למשה שהיוצאים למלחמה צריכים להרוג גם את הנשים, כדין מלחמת שבעת עממים וכדין מלחמת עמלק, ולא היו יכולים לחוס עליהם, כמו במלחמת רשות.
במי נוקמים? יש בכך 'מחלוקת':
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן.
הקב"ה ציווה לנקום את נקמת בני ישראל. המדיינים החטיאו את עם ישראל, וגרמו למגיפה, ולכן יש לנקום בשם עם ישראל. אבל כשמשה פונה אל העם, הוא אומר שיש לנקום את נקמת ה', ולא את נקמת עם ישראל.
רש"י לומד מכאן שיש זהות בין השנים:
נקמת ה' – שהעומד כנגד ישראל כאלו עומד כנגד הקב"ה.
אבל במדרש (במדבר רבה מטות כב, ב) הדבר מתואר כוויכוח בין הקב"ה למשה, את נקמתו של מי מציינים:
הקדוש ברוך הוא אמר נקמת בני ישראל ומשה אמר נקמת ה' במדין.
אמר הקדוש ברוך הוא להם: אינו אלא דיקו (-עלבון) שלכם שגרמו לי להזיק אותן.
אמר משה: רבון העולמים ! אם היינו ערלים או עובדי עבודת כוכבים או כופרי מצות לא היו שונאין אותנו? ואינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך.
על מה הויכוח? מדוע משה אינו רוצה להגדיר את המלחמה כנקמת בני ישראל?
כמה מפרשים הולכים בכיוון דומה (ראו למשל באור החיים על אתר) שאם בני ישראל נלחמים את נקמתם שלהם, זה שונה ממצב שבו הם נלחמים את נקמת ה'. נקמה היא רגש שהקב"ה מאפשר להרגיש אותו ולפעול על פיו בתנאים מסויימים (ראו רמב"ן על התורה, ויקרא יט, יח), ועדיין, טוב יותר, שאדם אחר הוא זה שיבצע את הנקמה בפועל, ולא מי שנגוע בדבר בעצמו.
יש לדברים גם היבט חינוכי, שרלוונטי לכל אחד מאיתנו. חלק מתהליך החינוך, הוא גם להציב גבולות, ולפעמים גם להעניש. וכבר אמר החכם מכל אדם "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (משלי יג, כד). אבל כשהמחנך יודע שיש 'נגיעה' בלבו, כשהוא מעניש לא רק בגלל טובת החניך, אלא גם כי הוא כועס עליו, כי הוא נפגע מהחניך וכן הלאה, טוב יהיה אם ימסור את ההחלטה על הענישה לאחר, שיעשה את הדברים מתוך שיקול דעת נקי יותר.