שאלה
אנחנו לא רוצים לעבוד בקרקע בשנת השמיטה, אבל המשמעות היא, שיצמחו הרבה מאוד עשבים שוטים בגינה, ויש חשש שיסתובבו שם נחשים. האם מותר לנו לבצע כיסוח של העשבים האלו?
כמו כן, באזורי הבור שביישוב, גדלים הרבה מאוד עשבים. זו גם בעיה של נחשים, אבל עוד יותר מכך – חשש משרפות. האם מותר לכסח את העשבים האלו?
תשובה
כאשר מדובר בשדות בור, או במקומות שניכר שאינם מיועדים לגידול צמחים, כגון שקוצץ עשבים שמפריעים לתלות כביסה או שצמחו על השבילים, בוודאי שמותר לעשות כן.
כשמדובר בקיצוץ עשבים במקום שמיועד לזריעה, כגון בגינה שבחצר, נחלקו הפוסקים האם מותר לקצץ 'גבוה' כך שחלק מהעשבים נשאר, שזה מועיל למנוע שרפות ונחשים, ולא מועיל כל כך לפעולת הניכוש עבור הצמחים האחרים. ולמעשה, נראה שטוב יותר, במקרה כזה, לבקש משכנו שיקצץ אצלו.
נימוקים
כיוון שהכיסוח לא נעשה למטרת הכנת הקרקע לזריעה, או בשביל גידול הצמחים האחרים שבגינה, הוא היה צריך להיות מותר.
אלא שבמשנה במסכת שביעית (פרק ד משנה א) נאמר:
בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו, את הגס הגס. משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה, ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות.
המשנה אומרת, שאנשים היו מלקטים עצים, אבנים ועשבים משדותיהם, כשהם מתכוונים לסקל את הקרקע ולנכש מעשבים, כדי להכין לזריעה. כדי לפתור את הבעיה הזו, תקנו שאסור לאדם ללקט מהשדה שלו, באופן שיהיה יעיל לקרקע, ומותר ללקט מתוך שדה חברו. הסיבה שמותר ללקט משדה חברו היא, שבמקרה כזה, המלקט ילקט רק את האבנים הגדולות או העשבים הגדולים, מה שהמשנה קוראת' הגס הגס'. באופן זה, הליקוט אינו מועיל לקרקע.
וכך נפסק ברמב"ם (שמיטה א, טז):
בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שדהו, והוא שיטול הגס הגס כדי שלא יתכוין לנקות הארץ, אבל משדה חבירו נוטל בין דק בין גס, משרבו עוברי עבירה שמתכוונין לנקות ואומרין הגס הגס אנו נוטלין, אסרו ליטול אדם משדהו אלא מתוך שדה חבירו והוא שלא ילקט בטובה, שלא יאמר לו ראה כמה טוב עשיתי לך שהרי נקיתי שדך.
בירושלמי נאמר, שהיתה תקנה נוספת, בשלב מאוחר יותר, שאסרו ללקט גם משדה חברו, ומותר רק בשל הפקר. לא ברור אם זו מסקנת הירושלמי, ומדברי הרמב"ם נראה שלא פסק כך. אבל ראשונים אחרים כמו הר"ש והרא"ש הביאו גם את דברי הירושלמי.
נמצא, שמשדה הפקר בוודאי שניתן ללקט 'הגס הגס'. ולכן ברור שבאזורי הבור שביישוב ניתן לקצץ את העשבים באמצעות 'חרמש מוטורי' וכן לשרוף את הקוצים, וכן כתב בדרך אמונה (שם סקצ"ה) בשם החזון אי"ש.
אבל לגבי הגינה בבית, כלומר, מקום שבמשך שש השנים אכן מיועד לגידול, לכאורה על כך בדיוק נאמרו דברי המשנה והרמב"ם, שאסור ללקט, אפילו הגס הגס.
בהלכה הבאה ברמב"ם (שם, יז) מביא הרמב"ם את הירושלמי (על אתר):
היתה בהמתו עומדת בתוך שדהו מלקט ומביא לפניה, שבהמתו מוכחת עליו, וכן אם היתה שם כירתו מלקט הכל ומדליק שכירתו מוכחת עליו.
במנחת שלמה (חלק א, סימן נא אות י) מסתפק, בעקבות דברי הירושלמי והרמב"ם, אם מותר לסקל אבנים הנמצאות בגינה הסמוכה לבית:
ומסתפקנא, דאפשר שאף בגינה קטנה הסמוכה לבית מותר לסקל ממנה עצים ואבנים, משום דכמו שבהמתו או כירתו גורמת היתר, הכא נמי, כיון שהיא סמוכה לבית, כולי עלמא ידעי שדרך כל אדם לנקות את כל הסמוך לביתו משום נקיותא אף שלא לצורך זריעה… וצריך עיון.
כיוצא בכך דן גם במנחת יצחק (י, קטו) לגבי ניכוש עשבים שמפריעים להגיע אל בלוני הגז, או לתלות כביסה בגינה, ואף מביא את דברי הגרש"ז. ועיין עוד בילקוט יוסף (שביעית, פרק ח סעיף ה) שדן בזה, ומביא פוסקים שהחמירו ושהקלו בשאלה זו, ומסקנתו להקל.
אמנם, כל האמור כשמדובר שיש סיבה ברורה וניכרת, שהמקום שמנכשים בו את העשבים, אינו מקום שמיועד לזריעה, אלא שביל, או מקום הנחתם של בלוני הגז וכדומה. מי שיש לו גינה בחצרו, ושם עלו עשבים, לכאורה הדין הוא שאסור לו לנכש אותם, אף שמטרתו היא בשביל למנוע שרפות ונחשים.
במשפטי ארץ (שביעית ד, יד) הביא בכך מחלוקת (ראה שם באריכות בהערות 26 -27). דעת הרב אלישיב לאסור בכל מקרה. אבל דעת הרב קרליץ שאם קוצץ גבוה, כך שהחלק התחתון של העשבים נשאר, זה שינוי מדרך הניכוש הרגילה, וממילא ניכר שמתכוון רק למנוע שרפות ונחשים. אמנם, לענ"ד צריך עיון בדברי הרב קרליץ, שהלא במשנה מבואר, שכשמלקט הגס הגס, אין זה מועיל כל כך לשדה, וניכר שאינו מלקט אלא לצורך השימוש בעשבים עצמם, ובכל זאת, זה גופא מה שאסרו חכמים. ואולי יש לחלק שניכוש ממש, נעשה עמוק יותר, ושונה ממש משימוש בחרמש מוטורי וכדומה.
על כל פנים, לגבי שאלה זו, נראה לי שניתן להקל ולבקש מחברו שיבצע את הכיסוח אצלו, ואז אם אינו קוצץ ממש סמוך לקרקע, זה בוודאי מותר.