איך מישהו יודע שהוא מזדקן?
יש שיאמרו, כשהילדים שלו מתחתנים, ומתחילים להתעניין אם הוא כבר סבא.
ויש שיאמרו, שזה קורה כשלומדים פרשת ויגש, ובוחרים לתת את הדרשה על המפגש הראשון בין יעקב אבינו לפרעה:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב: כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.
וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה.
מרבית פרשני הפשט הסבירו, ששאלת פרעה נבעה משתי סיבות. ראשית, יעקב היה איש זקן יחסית לדורו. גם היום, גיל מאה ושלושים זה לא דבר נפוץ, וגם לא באותם דורות[1]. ושנית, יעקב היה נראה אדם מבוגר ששיבה זרקה בו. אולי יותר מאנשים זקנים רגילים[2].
תשובתו של יעקב ארוכה למדי. והרבה מהמפרשים מדגישים את הניגוד בין הפסוק הראשון לפסוק השני. יעקב מבדיל בין 'ימי מגוריו' שהם מאה ושלושים שנים, ובין 'שני חייו' שהיו מעטים ורעים ולא השיגו את ימי שיש חיי אבותיו, כקריאת כיוון לכך שלא רק עצם החיים חשובים, אלא גם האופן שבו חיים אותם. אדם יכול להיות חי ונושם בעולם הזה כך וכך שנים, אבל זה לא אומר שהוא חי את החיים באמת. יש הבדל בין עצם החיים, ובין האיכות שלהם.
יעקב, באופן מעניין למדי, לא נותן לעצמו ציון גבוה על איכות החיים שהוא חי. אולי במידת הענווה (כפי שמסביר הכתב והקבלה) ואולי כדי להדגיש שהמצב הטוב הנוכחי הוא רק פרי השגחה א-הית, ולא בגלל מזל מוצלח (כפי שמסביר העמק דבר)[3].
בין המפרשים, אנו מוצאים כמה דרכים שונות לתאר את מה שעושה חיים להיות 'טובים'.
יש שהסבירו, שחיים איכותיים, הם במשמעות שכמדומני העולם היום מעניק לחיים כאלו. כלומר, ימים של נחת, נועם, שמחה. כך למשל כותב הספורנו:
אני אומר כי שני חיי היו מעט ורעים ברב טרדת מזונות ודאגות הקורות כי הימים אשר בהם יהיה האדם בצרה לא יקראו ימי שני חיים.
וכך כותב המלבי"ם בפירוש הראשון, ועוד.
אבל יש גם כיוון פרשני אחר. בפירוש השני שלו כותב המלבי"ם:
ובדרושי ארצות השלום פרשתי, כי שנות חיים לא יצדקו רק על השנים שעובד בהם את ה' שהם חיי האדם, לא על השנים שחי חיי ההרגש לבד שהוא חיי הבהמה, שנים אלה לא נקראו שנות חיים כי בם חי חלק הבהמי שלו, אבל האדם שהוא חלק השכלי והנפשי שלו היה כמת, ונוכל לקראם בשם שני מגורי, שבם גר בתבל ארצה…
לפי הפירוש הזה, יעקב לא בא לתאר את השאלה כמה נחת היה לו בחיים, אלא את השאלה, כמה החיים שלו היו משמעותיים. כמדומה, שבכיוון הזה הלך גם הרש"ר הירש:
המונה שנים, אינו מחשב ימים. רק אנשים נבחרים יחשבו כל יום ויראו בו תפיד מיוחד… רק במקום שהתורה אוותה לה משכן ומעשי האדם מיועדים ומוקדשים לעבודת ה', שם יחיה האדם ימים… בתשובתו של יעקב… אין זו תלונה על מיעוט שנותיו, אלא ענווה בהשקיפו אחורה על ערכם המוסרי של החיים שעברו עליו[4].
אני מודה, שבהתחלה חשבתי לסיים את דבר התורה הזה עם איזשהו סימן קריאה המשנה באבות (ו, ט) אומרת ש"בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד", ונטיית לבי היתה להעדיף את הפרשנות של הרש"ר הירש והמלב"ים בפירושו השני, ולדבר על הצורך למלא את החיים בתוכן משמעותי[5], אולי בניגוד למה שמקובל היום.
אבל העובדה שפרשנים רבים לא הלכו בדרך הזו, מאתגרת אותי קצת, ומעוררת אותי לחשוב על פיתוח הכיוון הזה, שאיכות החיים נמדדת במובן ה'חילוני' המקובל שלהם – חיים טובים. הדברים מתחברים לויכוח המעניין בין הרמב"ן לאבן עזרא בשאלה אם יצחק אבינו היה עשיר, והאם עושר הוא מדד מסויים למצבו הרוחני של אדם, ולשאלה הכללית של צדיק ורע לו.
אז חשבתי, שבמקום לסיים בקריאת כיוון, אני אציע להרהר בנקודות המבט השונות, ואולי גם לנהל עליהן שיח בבית. ונאחל רק, שנזכה לחיים טובים וארוכים, חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים.
[1] רמב"ן בראשית ה, ד.
[2] כך כותבים הספורנו והבכור שור ועוד פרשנים רבים. ובמיוחד בהעמק דבר:
ובאשר ראה פרעה את יעקב בשעה זו בהצלחה נפלאה אשר בעת כל ארץ כנען נענים ברעב הנה בנו מושל במצרים ובניו גדולי ערך, ומכל מקום, ראה פניו חולניות ביותר. על כן שיער, שזקנתו הוא יותר מאשר היה באמת, ושאל על זה כמה ימי שני הצלחתך.
[3] כמעט כל המפרשים שראיתי דרשו את תשובתו של יעקב לשבח. מעניין לראות שבחז"ל, יש גם ביקורת על תשובתו של יעקב. וכך כותב דעת זקנים בשם המדרש (בראשית רבה צה):
מדרש בשעה שאמר יעקב מעט ורעים היו אמר לו הקב"ה אני מלטתיך מעשו ומלבן והחזרתי לך דינה גם יוסף ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים חייך שמנין התיבות שיש מן ויאמר עד בימי מגורי כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך והם ל"ג תיבות ובמנין זה נחסרו מחייו שהרי יצחק חי ק"פ שנה ויעקב לא חי אלא קמ"ז
ראו בדבר התורה כאן שפיתחו את הכיוון הזה.
[4] בכיוון הזה הלך גם ר' אשר וייס כאן.
עוד ורסיה על הכיוון הזה, אצל הכתב והקבלה. בתמצית, הוא אומר שאדם יכול לחיות את חייו מתוך שלמות פנימית. בלי לנהל מאבקים אינסופיים עם עצמו, וכך להתקדם ברוגע. ולעומת זאת, אדם יכול לחיות את חייו מתוך מריבה פנימית. עם שליטה עצמית, ועשיית הדבר הנכון, אבל בלי הנעה פנימית נכונה שדוחפת אותו לשם. ואז החיים קשים ומלווים במאבק מתמיד.
אצל הכתב והקבלה, החיים הטובים הם לא חיים של נוחות חיצונית, אלא של רוגע פנימי, שמאפשר להתמודד עם החיים בדרך טובה יותר (ומעין דרך זו גם בספר של הרב זקס 'לרפא עולם שבור', על כך שמי שנותן, החיים שלו מאושרים יותר.
[5] גם מנקודת מבט פרשנית, הפירוש שלוקח את התשובה של יעקב למקום של משמעות החיים, נראה לי נכון יותר. לפי הפירוש הראשון, צריך לתהות על השאלה, מדוע השיחה הזו, בין יעקב לפרעה, חשובה. מה היא באה ללמד אותנו? לפי דרכם של הרש"ר הירש והמלבי"ם, היא באה לומר לנו בדיוק את זה – שאיכות החיים נמדדת בתוכן שלהם, ולא רק במדדים של הנאה, עושר ואושר.