בדורות האחרונים, מצוי מאוד שאנשים מתחילים את הנקיונות לפסח זמן רב לפני פסח, כך שבעצם בערב פסח, אין ממש חמץ ברחבי הבית. אם החדרים נקיים כבר לפסח, האם יש טעם לעשות שם בדיקת חמץ? מה בדיוק בודקים שם?
ניתן לשאול את השאלה הזו בתרתי:
מחד, האם אפשר לעשות שם את הבדיקה באופן מדוקדק פחות מאשר בדיקת חורים וסדקים המתוארת בגמרא?
ומאידך, אולי בכלל אין צורך לבדוק אותם, וממילא הברכה על בדיקה הזו היא ברכה לבטלה.
במאמר זה ננסה לתת תשובה לשאלות אלו.
בדיקת חמץ בחצר
המשנה בתחילת פסחים (ב.) מציינת כבר, שאין צורך לבדוק מקומות שאין מכניסים בהם חמץ. ובגמרא (שם ח.) מובאות דוגמאות למקומות כאלו: חורים בקירות הבית הנמצאים במקומות גבוהים מאוד או נמוכים מאוד, גגות משופעים ועוד.
המשותף למקומות אלו הוא, שאלו מקומות שמאוד לא סביר שנכנס לשם חמץ.
אולם, ישנו גם סוג אחר של מקומות. בגמרא (שם ח.) נאמר:
אמר רבא: חצר אינה צריכה בדיקה, מפני שהעורבין מצויין שם.
הרי"ף (ד: מדפי הרי"ף) הרא"ש (סימן יג) והטור (סימן תלג) העתיקו מימרא זו כפשוטה. אבל הרמב"ם (חמץ ומצה ב, ד) שינה קצת מלשון הגמרא:
ואמצע החצר אינו צריך בדיקה מפני שהעופות מצויים שם והן אוכלין כל חמץ שיפול שם.
הר"ן (בחידושים בגמרא שם וגם בביאורו על הרי"ף) כתב שלדעת הרמב"ם, העורבים אינם אוכלים בחורים ובסדקים שבחצר, ולכן בחורים וסדקים צריך בדיקה גם לדעת הרמב"ם, וכך היא גם דעת הר"ן למעשה, וכן דעת הסמ"ק והסמ"ג וראשונים נוספים, וכן פסק השולחן ערוך (תלג, ו).
דיון נוסף בראשונים, קשור לשאלה האם דברי רבא נאמרו רק בסתם חצר, שאין ידוע שיש שם חמץ בוודאי, או שגם אם יש חמץ בוודאי, מותר לסמוך על כך שהעורבים אכלו אותו. בהגהות מיימוניות (חמץ ומצה פרק ג אות כ) כתב:
קודם זמן איסורו יכול להשליכו לכל מקום שהעורבים מצויים שם הואיל ולא נאסר בהנאה ובהא מיירי דחצר אין צריך בדיקה ואם ימצא חמץ בחצר אחר זמן איסורו אסור להניחו שם כדי שיקחוהו העורבים דעיקר ביעור חמץ שריפה.
נראה מדבריו, שאפילו אם יש ודאי חמץ בחצר, שהרי השליך אותו שם, יכול לסמוך על כך שהעורבים יאכלו אותו. לעומת זאת, המהר"י וייל (סימן קצג) כתב:
אמצע חצר אין צריך בדיקה. אבל אם יש שם חמץ ודאי צריך לבערו כדאיתא בהג"ה במיימונ"י. ומשום הכי יזהר קודם הפסח שלא ישליך התבואה בחצר לתרנגולים במקום שהוא לח שמא יחמיץ וישאר לשם בתוך הפסח וכל שכן שיזהר מזה תוך הפסח.
הרי מבואר, שכתב שאי אפשר לסמוך על העורבים במקום שיש ודאי חמץ.
השולחן ערוך (שם) החמיר, שבוודאי חמץ אין סומכים על העורבים, והרמ"א שם כתב להקל כדעת הגהות מיימוניות. ויש עוד אחרונים שנקטו להחמיר כדעת השולחן ערוך (הב"ח שם אות ח[1], הפרי חדש, הגר"א וכך היא גם מסקנת המשנ"ב סקכ"ח).
לעומת זאת, בחק יעקב (סקי"ב) נקט להקל[2], וכן כתב גם המגן אברהם (סק"י)[3].
במקומות שנוקו היטב לפני הפסח, מסתבר מאוד שגם המחמירים יודו, ואם כן, ברור שהם נקיים לחלוטין מחמץ, ולכאורה, דינם כחצר, שאינה צריכה בדיקה.
בדיקת חמץ באכסדרה
בגמרא בפסחים (שם) נאמר גם:
אמר רבא: אכסדרה לאורה נבדקת.
ובגמרא מבואר, שהוא הדין גם שכנגד החלון בבית, כלומר, במקום שיש הרבה אור שמש, אור השמש מספיק לבדיקה.
נחלקו הראשונים, האם דברי רבא הם דין לכתחילה או בדיעבד. כלומר, האם גם לכתחילה אין צורך לבדוק את האכסדרא בליל י"ד, וניתן להסתפק בניקוי לאור היום, או שלכתחילה יש לבדוק את האכסדרא בליל י"ד.
רש"י כותב בפירוש, שאין צורך לבדוק את האכסדרא בליל י"ד, משום שניתן לבדוק אותה באור היום. כך מבואר גם מדברי הרי"ף (שם). לעומת זאת, מדברי הרמב"ם (שם) נראה שרק בדיעבד, בדיקת האכסדרה לאור היום מועילה. וכך נראה גם מלשון הרא"ש (שם) שכתב:
ואכסדרה דנפישא נהורא נבדקת לאורה אם היה טרוד ולא בדק בלילה.
וכן כתב רבנו ירוחם. וכן נראה בפשטות דעת הבית יוסף, וכן כתבו הט"ז (סק"ב), המגן אברהם (סק"ג), והמשנ"ב (סק"ה).
האם יש תקנת חכמים לבדוק חמץ דווקא בליל י"ד
ממה נובעת מחלוקת הראשונים? בפשטות, אפשר להבין שבדיקה לאור הנר היא בדיקה מדוקדקת יותר מאשר בדיקה באור יום, ולכן, דעת הרמב"ם וסיעתו שלכתחילה יש לבדוק גם את האכסדרא לאור הנר, ולא להסתפק בבדיקה לאור יום.
דרך אחרת עולה מדברי המרדכי (פסחים רמז תקלה):
אמרינן בירושלמי בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שיהיו צריכין בדיקה מה צריכה לזה מפני שמביאין שם חמץ בשבתות ובראשי חדשים. ותהא פשיטא לן? הכין צריכה ליה – מפני שאמרו אורה מרובה, מהו שיהא צריך לבודקו מתחלה ביום לאור הנר.
ומסיק שלא לחלק בין ביעור לביעור. דצריך לבדוק בלילה לאור הנר. וגם אם כבדו וטאטאו את הבית מקודם לכן, אפילו הכי צריך לחזור ולבדוק שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וכן פסק ראב"ן.
והכי איתא בירושלמי בריש פסחים (שם) רב מני בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו צריכות בדיקה ופריך והלא כבר בדקו מן הנותר ומשני שלא לחלוק בין ביעור לביעור.
מיהו בתלמוד שלנו יש אכסדרה לאורה נבדקת.
הראב"ן פסק, בעקבות הירושלמי, שצריך לבדוק חמץ גם במקום שכבר בדקו בו קודם לכן, משום "שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה". לדבריו, מה שיש להחמיר לכתחילה ולא לבדוק את האכסדרא ביום י"ג הוא משום שסוף סוף חכמים תקנו לבדוק בליל י"ד, ולא משום שהבדיקה יעילה יותר. אלא שהמרדכי מסיים שלכאורה הבבלי חולק על הירושלמי.
אם הבבלי חולק על הירושלי, כיצד יתבארו דברי הראב"ן?
אפשרות אחת היא לומר, שהראב"ן הבין שהבבלי אינו חולק על הירושלמי. לדעת הרמב"ם וסיעתו, שדין הבדיקה של האכסדרא הוא רק במי שלא בדק בליל י"ד, נמצא שאפשר להבין שגם לפי הבבלי, לכתחילה חייבים לבדוק דווקא בליל י"ד. וכן כתב הב"ח (אות ב).
ואפשר ללכת גם בדרך אחרת. אולי כל מה שרצה הראב"ן לומר הוא רק, שטאטוא הבית בלבד, בלא בדיקה, אינו מועיל. המרדכי (שם רמז תקלו) כותב:
וצריך לכבד את הבית קודם בדיקה דאמרינן פרק דם הנדה (נדה דף נו) מפני מה אמרו שרץ שבמבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ או עד שעת הכיבוד מפני שבנות ישראל בודקות מבואותיהן בשעת כיבודיהן אלמא הכי אורחא דמילתא דלא מיבדק שפיר בלא כיבוד ובכיבוד לחוד לא סגי דדילמא משתכח בגומא כדאיתא התם דאשתכח בגומא.
הרי שהסיבה שטאטוא לבד אינו מועיל היא משום 'שמא ישתכח בגומא', וכן כתב גם תרומת הדשן (קלג). אבל מה יהיה אם אדם בדק בליל י"ג למשל – האם הוא צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד?
יש מהאחרונים שכתבו, שניתן לבדוק לכתחילה גם בליל י"ג. כך למשל כתב בעולת שבת (תלג, סק"א). ובפרי חדש (תלג, סעיף יא) כתב שלכל הפחות אם בדק בליל י"ג, אין צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד, וכן מבואר בחק יעקב (סקכ"ג) ובביאור הגר"א ועוד אחרונים, וכן כתב המשנ"ב (תלג, סק"א)[4]. ולדבריהם צריך לומר, כמו שביארנו מקודם, שאם נעשה ניקוי יסודי לפני ליל י"ד, שוב אין צורך בבדיקה בליל י"ד.
ואכן, כך כותב גם השערי תשובה (אות א*):
וכל אדם צריך לכבד כו' – ולכן מקילין המוני עם לבדוק דרך העברה בלי חיפוש היטב בחורין וסדקין לפי שתחילה מכבדין רוחצין ומנקרין הכל היטב ואפילו רוחצין ומנקרין על ידי עכו"ם, מסתברא דנאמנים דאנקיותא קפדי ולא מרעי נפשייהו.
וכן כתב גם בכף החיים (אות פה):
ורוב המוני עם מקילים בבדיקה שעושין דרך העברה בעלמא כמה חדרים בשעה מועטת, ואין מקפידין לבדוק יפה בחורין וסדקין כפי תקנת הבדיקה מדינא דגמרא, ויש להם על מה שיסמוכו, באשר הם קדם רוחצין הכל ומנקרין ומחפשין היטב.
אמנם, כאמור, הב"ח כתב שלעולם צריך לבדוק בליל י"ד כדי לקיים את תקנת חכמים. כיצד יבאר הב"ח את הדין של החצר, שאינה צריכה בדיקה? אפשר לומר, שבחצר הקלו רק משום שלא ברור שיש שם חמץ (כשיטת הב"ח לעיל). תירוץ נוסף שכותב הפרי מגדים (תלג, אשל אברהם סק"א) הוא, כדעת הרמב"ם, שרק באמצע החצר ניתן לסמוך על העורבים, ולא בחורים וסדקים.
ניתן לבאר, שמה שבחצר לא סומכים על העורבים שינקו בחורים וסדקים אינו רק משום שהם עורבים, אלא שכך היא תקנת חכמים, שבדיקת חורים וסדקים תיעשה רק לאור הנר, ולכתחילה, רק בלילה. ולפי זה, בניקוי המקובל היום, שבו מזיזים את כל הרהיטים ומפנים את המגירות וכדומה, כל מקום שמנקים נעשה באופן של ניקוי גלוי, ולא רק ניקוי ב'חורים וסדקים', ולכן יש יותר צד להקל בו.
במגן אברהם (סק"כ) כתב:
ויש נוהגין לבדוק אחר כך רק מקצת חדרים ולא יאות עבדי. ואף על גב דבמרדכי מסיק הטעם דלא מהני בדיקה ביום שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה, ואם כן, איכא למימר דהיכא דעביד בדיקה כל שהוא באור י"ד סגי אחר הכיבוד – מכל מקום, הרי כתב עוד טעם אחר משום שמא ישתכח בגומא…
ואפילו בדק ביום בחורין ובסדקין צריך לחזור ולבדוק בלילה, כמו שכתבנו ריש סימן זה. מיהו אם בדק אכסדרה לאור החמה יצא.
ומכל מקום, צריך לבדוק על כל פנים חדר אחד בלילה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה.
לפי דברינו לעיל, דברי המגן אברהם מבוארים ביותר. בדיקה בחורים וסדקים אינה מועילה, שהרי רק באכסדרא הקילו לבדוק ביום. אבל ניקוי יסודי ביום, כזה שלא חוששים בו שמא ישתכח בגומא, יועיל. ורק כדי לקיים את הדין של בדיקה בליל י"ד, יבדוק חדר אחד בליל י"ד.
וכך מבואר גם בדעת תורה למהרש"ם (תלג, סעיף ב):
אלא לאור הנר – מצאתי בכתבי הד"ק, דנהי דאין בודקין אלא לאור הנר, היינו מחשש חורין וסדקין, אבל כל שאין חשש זה – קיל. ולכן בדיקת תיבות ומטלטלין שכשמהפכין אותן מתנער הכל מהם וכן בתי ידים וכדומה וכן אם מכבדים חדרים שידוע שלא נשאר עוד חשש חורין באומדנא ברורה דמי למקום שאין מכניסין בו חמץ וסגי אחר כך בנר כל דהו ואין חיוב בחיפוש היטב עד כאן דבריו.
הרי לן, שתיבות וכדומה, שמנערים אותן בצורה יסודית, כך שאין חשש שישאר חמץ בחורים וסדקים, וכן בטאטוא יסודי של הבית, אין צורך אחרי כן בבדיקה יסודית, אלא ב'נר כלדהו'[5].
נמצא, שלדעת חלק מהפוסקים, ניתן להסתמך על ניקוי יסודי לפני הפסח בלבד, שהרי אין צורך דווקא בבדיקה בליל י"ד, וניתן לבדוק גם בלילות קודמים. והמגן אברהם מחמיר לבדוק חדר אחד בליל י"ד בכל מקרה, כדי לקיים תקנת חכמים[6].
סברא נוספת להקל מובאת בחכמת שלמה (תלג, סקי"א):
המכבד חדרו וכו- נראה לי דדוקא בי"ג ניסן או בי"ב ניסן. אבל אם כבדו ג' ימים קודם, אז בשלשה ימים הוי חזקה, ונעשה כמקום שאין מכניסין בו חמץ ואין צריך בדיקה, ולמה יגרע ממקום שאין מכניסין בו חמץ אם כבר הוחזק בכך ג' ימים. כן נראה לפי עניות דעתי ברור ונכון.
בהליכות שלמה (פסח, פרק ה סעיף א) כתב על פי דברי הגרש"ז אוירבאך:
בזמננו שמכבדין את הבית היטב לפני אור לארבעה עשר, אף על פי שחיוב הבדיקה במקומו עומד, אין בעל הבית חייב לפשפש בשעת הבדיקה בכל המקומות, אלא ידקדק הבעל ויבחון היטב אם כבר ניקו כל מקום ופינה מחמץ, ואם לאו – ינקהו, וזו בדיקתו.
ובדבר הלכה (שם אות ג) כתב:
דכיון שהדבר ברור שנוקה המקום היטב, אם כן זוהי צורת הבדיקה השייכת בו, ורק במקום שצריך בדיקה בפועל, חייב להתבונן בו לאור הנר.
ובארחות הלכה (שם הערה 4) כתב:
והיינו דלא כמו שכתב הגר"ש קלוגר בהגהות חכמת שלמה שכל שעברו ג' ימים מכיבודו לשם בדיקה ונזהר מלהכניס שם חמץ, הוה ליה כמקום שאין מכניסין בו הואיל והוחזק שאין בו חמץ עיי"ש.
וכן השיב רבנו לשואלים דלא נקטינן כדעה זו, ולכן גם בבית שנוקה היטב לקראת החג ולא שהו בו עוד אחר כך, שפיר מברך על בדיקתו אור לארבעה עשר. ועיין גם בדעת תורה… שכתב דאף דלכאורה לאחר כיבוד החדרים הוה ליה כמקום שאין מכניסים בו חמץ, מכל מקום, אכתי חייב לבדוק. אלא דשוב אין צריך חיפוש היטב[7].
כלומר, לדעת הגרש"ז ישנו חיוב בדיקה, כפי שכתב גם המגן אברהם, ודלא כמו שנראה לדעתו של החכמת שלמה. אלא, שמהמגן אברהם נראה, שהביצוע בפועל של חובת הבדיקה הזו הוא על ידי שבודקים לאור הנר בחדר אחד, ואילו לדעת הגרש"ז, הביצוע של הבדיקה הוא שעוברים על כל מקום, ומוודאים שהנקיון שם נעשה בצורה יסודית, באופן שלא היו חורים וסדקים.
אמנם, יש לציין, שמדברי הדעת תורה שהבדיקה אינה צריכה להיות יסודית כל כך. אלא 'בהעברה כלדהו'. לא לגמרי ברור מה המעשה בפועל בבדיקה לדבריו. אולי מספיק לדעתו, שבעל הבית מדליק נר כדי לקיים את המצווה כתקנה, ועובר ממקום למקום בבית ומוודא שכל חדר נוקה כראוי.
להשלמת התמונה, נציין שיש מהפוסקים שכתבו שאכן חייבים לבדוק בליל י"ד, אפילו במקום שבהם ניקו היטב. כך דעת הב"ח שהזכרנו לעיל, וכך למשל כתב בדרך פיקודיך (מצות עשה ט חלק המעשה אות ה):
כגון דא צריך להודיע, כי תקנת חכמים לחפש אחריו בחורין ובסדקין בכל המקומות שמכניסין בהם חמץ בחדרים ועליות, ובליל י"ד דוקא, ולאור הנר דוקא. ומרבית המון עם לוקחין נר קטן והולכין בבית לארכה ולרחבה ואין מטריחין את עצמן לבדוק כראוי, וסומכין על בדיקת הנשים שמכבדין החדרים ביום שלפניו וביום י"ד, והנה אנשים האלה עוברים על דברי חז"ל שאמרו שהבדיקה לא מהני ביום, וקרוב לומר שברכתם לבטלה כיון שבזמן הברכה אינם עושים כלום, כי בדיקה לא מקרי והשבתה לא מיקרי. על כן, הירא את דבר י"י יקיים המצוה כהוגן כמו שתיקנו חז"ל ואז טוב לו.
וכן נקט לחומרא בספר סידור פסח כהלכתו (פרק יג הע' 1).
סיכום
לדעת החכמת שלמה, נראה שמקום שנוקה בצורה יסודית יותר מאשר שלושה ימים לפני הפסח, הוחזק כנקי, ושוב אין בו חובת בדיקה כלל. ואין לברך כדי לבדוק אותו.
בצד השני, לדעת מעט מהאחרונים, אפילו אם ניקה את כל הבית בדיקה יסודית בלילה כלשהו לפני ליל י"ד, צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד בבדיקה יסודית.
אבל המנהג הפשוט, כפי שהוא מתואר גם אצל כמה וכמה אחרונים, וגם כפי שהוא נראה כיום, שבדיקת חמץ בליל י"ד נעשית במהירות יחסית. והטעם לכך, שהניקוי, כפי שהוא נעשה בימינו במרבית הבתים בימים שלפני פסח, הוא ניקוי יסודי מאוד, כזה שלא נשארים 'חורים וסדקים', שבהם עלול להישאר חמץ.
לשיטה זו, וכפי המנהג, עדיין קיימת מצוות בדיקת חמץ והיא מתקיימת באחת משלוש דרכים:
יש מהאחרונים שכתבו, שצריך לשייר חדר אחד, שבו עושים בדיקה יסודית בליל י"ד, ויש שכתבו שהבדיקה נעשית על ידי שהבודק עובר בכל מקום, ומוודא עם בני הבית, שאכן הוא נוקה בצורה יסודית. ויש מהאחרונים שכתבו, שהבדיקה מתקיימת בהעברה בעלמא, והסברנו, שהכוונה שהבודק מדליק נר כדי לקיים את המצווה כתקנה, ועובר ממקום למקום בבית ומוודא שכל חדר נוקה כראוי.
******************************
[1] שכתב שדברי הגהות מיימוניות נאמרו בחצר של הפקר, ולא בחצר השייכת לאדם)
[2] וכתב, שמה שהחמיר במהר"י וייל הוא בזמן הביעור, שאז לא סומכים שהעורבים יגמרו הכל עד שיתחיל זמן איסור חמץ.
[3] שביאר, שמה שצריך לבדוק ברפתות, אף ששם יש פרות שאוכלות את החמץ, הוא משום שמא לא אכלו הכל. אבל העורבים לוקחים למקום אחר, וגם מה שלא אכלו, מן הסתם לקחו למקום אחר.
[4] וראה בשעצ"ה שם אוות ה, שכתב שהעיקר שניתן לבדוק לכתחילה בליל י"ג, אלא שאז מפסיד את הברכה.
[5] ראו בשער הציון תלב, סקי"ב, שכתב שמסיבה זו, יש להקפיד יותר על הנחת הפתיתים לבדיקה, כדי שהבדיקה תהיה יותר בעלת ערך כלשהו.
[6] ובפשטות, כך פסק גם המשנ"ב סקמ"ה, עיין גם בשעה"צ סקנ"ו.
[7] עיין עוד בהערות קודמות שם בארחות הלכה 3, 7, שהגרש"ז היה עובר בצורה יסודית על כל הבית, אבל לא בודק עם נר בחורים וסדקים, אלא שואל את בני הבית אם ניקו בכל נקודה ונקודה.
יישר כח ופסח כשר ושמח
תודה רבה!
פסח כשר ושמח גם לכם