הנושא של פוסט זה הוא השאלה האם את בית המקדש אנו אמורים לבנות בעצמנו, או שמא הוא אמור להיבנות על ידי הקב"ה[1].
לשאלה זו יש מספר רב של היבטים רחבים יותר – מעמדם של מקורות אגדיים; תפיסה כללית של תהליך הגאולה ועל כולנה שאלה יסודית ביחס לתפקידו של האדם בעולם: האם אנו פסיביים או שמא יש לנו תפקיד משמעותי בקידום המהלך האלקי של העולם.
בנין המקדש – האם מצווה ככל המצוות
נקודת הבסיס לדיון היא העובדה שמצד אחד, הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פרק א הלכה א) מנה את חובת בנין המקדש כמצווה:
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש.
וכן מנו אותה כל מוני המצוות[2]. ובפשטות, מדוע שתהיה מצווה זו שונה מכל מצווה אחרת בתורה שאנו מצווים לקיימה. ובפרט, ששני המקדשים הראשונים נבנו בידי אדם. ומאידך, בכמה מקומות בחז"ל, וכן בחלק מדברי הראשונים והאחרונים, אנו רואים שבית המקדש השלישי לא יבנה בידי אדם. כך למשל במדרש פסיקתא רבתי פרשה כח[3]:
"אין נוטה עוד אהלי ומקים יריעותי" – מהו, וכי אין בית המקדש עתיד ליבנות? אלא אין נוטה עוד אהלי מכם, ואין מקים יריעותי מכם; אלא מקדש ראשון שבנאו בשר ודם, נפל ביד שונא, אבל מקדש אחרון שהקדוש ברוך הוא בונה אותו, שנאמר "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס", שוב לא יחרב…
וכן אומר המדרש בבראשית רבתי ופרשת ויצא:
שנאמר 'אין זה כי אם בית', אין זה בית שיעמוד לבני לדורי דורות, כי אם אותו בית א–להים שהוא בונה בידיו. ואם אתה אומר הקב"ה יבנה לו בית המקדש בידיו בשמים, כך בידיו יבנה אותו בארץ שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך'
ומדרשים רבים נוספים.
אמנם, מאידך, ישנם מדרשים שמהם עולה שבני אדם יבנו את בית המקדש. כך למשל במדבר רבה (פרשה יג אות ב):
במה מקיים ר"א קרייה דרבי יוסי בן חנינא, 'עורי צפון ובואי תימן'… לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון, יבא ויבנה את בית המקדש שהוא נתון בדרום.
שיטות החולקות על הרמב"ם
הדרך הפשוטה ליישב את המדרשים האלו היא לומר שהרמב"ם פסק כמו קבוצת מדרשים אחת. לשם כך נביא את המקור העיקרי לדעה החולקת על הרמב"ם.
המשנה בסוכה (מא.) אומרת:
בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור.
לעניננו חשובה הסיפא של המשנה, האומרת שריב"ז התקין שיום הנף יהיה כולו אסור באכילת חדש. הגמרא מסבירה את טעמו של רבי יוחנן:
ושיהא יום הנף. מאי טעמא? מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח – השתא נמי ניכול. ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש – האיר מזרח התיר, השתא דאיכא בית המקדש – עומר מתיר. – דאיבני אימת? אילימא דאיבני בשיתסר – הרי התיר האיר מזרח, אלא דאיבני בחמיסר – מחצות היום ולהלן תשתרי, דהא תנן: הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן, לפי שאין בית דין מתעצלים בו! – לא צריכא, דאיבני בליליא. אי נמי, סמוך לשקיעת החמה.
בשלב ראשון מניחה הגמרא, שמן התורה, כשאין בית המקדש קיים, מותר לאכול מן התבואה החדשה מיד בתחילת יום ט"ז – כשהאיר המזרח. וריב"ז אסר משום שחשש שמא יבנה בית המקדש, ולא ידעו שבגלל בניית בית המקדש, אי אפשר לאכול מן התבואה החדשה עד שיוקרב העומר. אלא שהגמרא מתקשה בשאלה מתי יבנה בית המקדש שייצור כזו בעיה – אם בית המקדש נבנה במהלך יום טז, אם כן כבר האיר המזרח. ואם בית המקדש ייבנה לפני כן, הרי כבר מחצות מותר לאכול, כי ההנחה היא שעד חצות יוקרב העומר.
הגמרא עונה שני תירוצים: או שבית המקדש נבנה בלילה, או שנבנה סמוך לשקיעת החמה של יום טו. העקרון המשותף לשני התירוצים הוא, שמחד לא יהיה היתר בהאיר המזרח, שהרי בית המקדש קיים, ומאידך, לא הספיקו לקצור, ויש לחוש שלא יספיקו להקריב את העומר עד חצות.
הבעיה היא, כיצד יתכן שבית המקדש נבנה בלילה או במהלך יום חמישה עשר. הרי חמישה עשר הוא יום טוב, ואין בונים את בית המקדש בלילה?
רש"י במקום עונה:
ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקיימא לן בשבועות דאין בנין בית המקדש בלילה, דכתיב וביום הקים ולא בחמיסר שהוא יום טוב, דקיימא לן בשבועות דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, הני מילי – בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך.
מבואר להדיא בדברי רש"י, שבית המקדש השלישי יגלה ויבא מן השמים, וזה יכול להיעשות גם בלילה. כתירוץ זה כתבו גם התוספות (שם ד"ה אי נמי):
אלא על כרחיך צריך לחלק כמו שפירש בקונטרס דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים שנא' מקדש ה' כוננו ידיך.
וכן כתב גם הריטב"א (ד"ה גמרא). וכן כותב גם הראב"ן (בסוגיא בראש השנה):
ושיהא יום הנף כולו אסור מאי טעמא מהרה יבנה בהמ"ק, כלומר לפי שעה יהיה בנוי כהרף עין לפי שהקב"ה בעצמו יבנהו, כאשר דרשו חכמים [ב"ק ס' ב] שלם ישלם המבעיר את הבעירה, אמר הקדוש ברוך הוא אני הצתי אש בציון כדכתיב ויצת אש בציון וכתיב ממרום שלח אש בעצמותי, ואני עתיד לבנותה באש דכתיב ואני אהיה לה נאם י"י חומת אש סביב
דיון זה חוזר על עצמו כלשונו גם במסכת ראש השנה (ל.) ושם כותב רש"י:
הני מילי בנין בידי אדם, אבל בנין העתיד לבא – בידי שמים הוא.
אמנם, המאירי (בראש השנה שם) כתב שני תירוצים אחרים:
יתבאר במקומו שבנין בית המקדש אינו דוחה שבת ויום טוב וכן שאין בנין בית המקדש בלילה דכתיב וביום הקים את המשכן א"כ מה שנאמר בסוגיא זו דאיבני בחמיסר והרי הוא יום טוב וכן דאיבני בליליא אי אפשר להעמידה והרי הם דברי יחיד או שמא חשש לבית דין טועים וגדולי הרבנים פירשוה מתוך כך שמא יבנה על ידי נס וכבר הארכנו בשמועה זו יותר בשלישי של סוכה:
דהיינו או שזו דעת יחיד, או שמדובר בבי"ד טועים.
תירוץ אחר כתב הערוך לנר (בסוגיא בסוכה):
וגם בזה יש ליישב קושית רש"י מבנין ביהמ"ק בלילה דהא דאין בנין ביהמ"ק בלילה ילפינן בשבועות מביום הקים את המשכן. והנה זה פשיטא דכלי המשכן אינם בכלל משכן סתם דהא בכל מקום נאמר בכתוב את המשכן ואת כל כליו והשתא כלי המשכן לכאורה מותר לעשותם בלילה.
וא"כ גם מזבח שהוא בכלל כלים כנראה מדברי הרמב"ם שכתב הל' בית הבחירה (פ"א ה"ו) ועושין למקדש כלים מזבח העולה וכו' מותר לבנותו בלילה ולפמש"כ התוס' (ד"ה דאשתקד) לר' יהושע לא בעינן בנין מחיצות להתיר הקרבת העומר לעתיד רק בנין המזבח ולכן בשלמא בשבועות דאיירי מבנין המחיצות כמבואר שם שפיר קאמרינן דאסור בלילה משום וביום הקים אבל הכא דלא בעינן רק בנין המזבח זה יכול לעשות גם בלילה ולכן שפיר משני דאיבני בלילה די"ל דריב"ז כר' יהושע (דמגילה י א) ס"ל דלא בעינן בנין מחיצות להקרבה.
כלומר, אמנם בנין בית המקדש צריך להיעשות דווקא ביום, אבל את הכלים, והמזבח בכללם, אפשר לבנות גם בלילה, ואז ניתן להקריב גם בלא בנין כל המקדש.
אם כן, אף שאי אפשר לומר שמסוגיית הגמרא יש הוכחה חד משמעית לכך שבית המקדש יבנה על ידי הקב"ה, מדברי רש"י די ברור שהוא חשב שכך יהיו פני הדברים. קשה לומר שרש"י היה ממציא תירוץ כזה מדעתו, ולכן מסתבר שהוא התבסס על המדרשים, כפי שהוא כותב בעצמו בפירושו למסכת סוכה.
אמנם, על כך יש להקשות מהסוגיא במסכת כתובות (ה.):
דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ – כתיב: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים – כתיב: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש א-דני כוננו ידיך.
רש"י מקדש – מעשה ידי צדיקים הוא.
בפשטות, הקב"ה עשה שמים וארץ, אבל את המקדש יבנו בני אדם.
אמנם, למעשה אין כאן קושיה, כי במדרשים אנו מוצאים את שתי האפשרויות, ורש"י פירש בכל סוגיה על פי מדרש אחר, בהתאם לפשט.
מצוות בנין המקדש לשיטת רש"י
האם לשיטת רש"י אין מצווה לבנות את בית המקדש?
על פניו, נראה שאכן אין מצווה כזו לשיטת רש"י, וכן כתב הרב גורן (תורת השבת והמועד עמ' 501–503). אלא שלכאורה, המצווה לבנות את בית המקדש מפורשת בגמרא (סנהדרין כ.):
תניא, רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק, הוי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין כסא אלא מלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך. ועדיין איני יודע אם לבנות להם בית הבחירה תחלה, או להכרית זרעו של עמלק תחלה, כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם וגו' והיה המקום אשר יבחר ה' וגו' – הוי אומר: להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר: ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה' הניח לו מסביב, וכתיב ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וגו'.
הרי מבואר, שבנין בית המקדש הוא מצווה, ורש"י שם מדגיש שהגמרא מדגישה את הסדר, כדי לציין שיש סדר למצוות אלו. ואם כן, ברור שאלו מצוות שצריכות להיעשות בידי אדם.
אמנם, יתכן שהמדרשים האחרים חולקים על הברייתא הזו. כבר בגמרא שם מובאת דעה שאין מצווה במינוי מלך. ואולי אפשר גם לומר, שמצוות בנין המקדש היא מצווה לשעתה, ולא מצווה לדורות[4]. כאן המקום להעיר, שגם אם אצל רש"י יש מקום לומר שהיתה לו מסורת על כך שבית המקדש יבנה מן השמים, הרי שאצל התוספות ואצל הריטב"א נראה יותר שאין מדובר במסורת, אלא בדרך לתרץ קושיא בסוגיא. ואם כן, קשה לומר שיש כאן 'שיטת ראשונים' הסוברת שכך יהיה, אלא שאפשר ליישב סוגיא על פי מדרשים מסויימים. בוודאי לאור העובדה שכל מוני המצוות מנו את בנין המקדש כמצווה, ולא ראינו שהרמב"ן חולק, וגם הראב"ד מסכים לכך כפי שעולה מדבריו במנין המצוות הקצר שבהקדמה ליד החזקה. אם כן, קשה לומר שיש כאן שיטת ראשונים להלכה, שאין מצווה לבנות את בית המקדש.
עם זאת, ישנם כמה כיוונים שאולי ניתן ללכת בהם כדי ליישב את דברי רש"י עם השיטה הסוברת שיש מצווה לבנות את המקדש:
מצווה ומהלך אלקי
הכיוון הראשון מבואר בספרו של הרב גורן 'תורת המועדים' (עמ' 472):
יתכן לומר הן לשיטת הרמב"ם והן לרש"י וסיעתו, שאין זה נוגע לנו, כי עלינו מוטלת המצווה לבנות את בית הבחירה בכל עת אשר יש לנו אפשרות לזאת. ואם לעתיד לבוא ירד מהשמים מה טוב, אבל אמונה זאת אינה פוטרת אותנו מקיום המצווה כל עוד שלא ירד הבית מן השמים, וקיימת אפשרות ממשית לבנייתו בידי אדם
ביאור הדברים הוא שעל עם ישראל מוטלת חובה תמידית להשתדל בבניין הבית, וזה עיקרה של מצוות בניין בית הבחירה. אמנם, בהתחדש הבניין בידי שמים בפתע פתאום – אזי נפטר העם מהיישום המעשי של מצווה זו.
בנין משותף של הקב"ה ועם ישראל
כיוון נוסף כותב המהרי"ל דיסקין (סידור אישי ישראל, פירוש שיח יצחק בתפילת שלוש רגלים ד"ה והראנו בבנינו[5]):
ולכאורה, אחר שאנו מובטחים שירד המקדש של אש מן השמים, אם כן לאיזה מטרה נגנזו השערים? אך הטעם כי זולת זה היו ישראל נכלמים ולא היה שמחתם שלמה, כי נמנע מהם מצות עשה של '"ועשו לי מקדש", על כן היה מחכמה העליונה שיגנזו השערים, וכשירד המקדש מן השמים אז יעמידו זקני ישראל את השערים הנגנזים, והמעמיד דלתות בבית כאילו בנאה… וזה שכתוב "והראנו בבנינו" – זה הבנין המשוכלל מלמעלה, "ושמחנו בתיקונו" – הוא העמדת השערים
כלומר, בית המקדש אמנם ירד מן השמים, אבל עדיין לעם ישראל תהיה שותפות קטנה בבנין, ובכך תתקיים המצווה, למרות שעיקר הבנין ייעשה בידי שמים.
האם הרמב"ם מודה לרש"י
אחר שהסברנו שבנין בית המקדש מן השמים אינו סותר בהכרח את המצווה לבנות את בית המקדש, יש לשאול את השאלה – האם לדעת הרמב"ם אפשר שבית המקדש לא יבנה בידי אדם?
מדברי הרמב"ם נראה ברור, שהוא חשב שבית המקדש השלישי יבנה בידי אדם, ואם לדייק, בידי המלך המשיח. זו לשונו בהלכות מלכים (פרק יא):
הלכה א: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה… הלכה ד: ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי.
זמן תחולתה של מצוות בנין בית המקדש
הגמרא בסנהדרין שהזכרנו מציינת סדר של שלוש מצוות: קודם מלך, לאחר מכן מחיית עמלק, ולבסוף, בנין בית הבחירה.
סדר זה נזכר גם בדברי הרמב"ם, בתחילת הלכות מלכים (פרק א):
הלכה א: שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך … ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה. הלכה ב: מינוי מלך קודם למלחמת עמלק… והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית…
אם כן, יש מקום לומר שלדעת הרמב"ם אי אפשר לבנות את בית המקדש, אלא אם יש כבר מלך. עוד נציין, שכבר היו מנהיגים לעם ישראל כמו יהושע, ובכל זאת הם לא נחשבו ל'מלך' לעניין המצווה לבנות את בית המקדש, ורק בימי דוד, לאחר שהיה מלך וה' הניח לו מכל אויביו, רק אז חשב לבנות את בית המקדש, ובסופו של דבר, גם הוא לא בנה, אלא רק בנו.
מאידך, ישנם שני מקורות בחז"ל לכך שבנין בית המקדש אינו תלוי במלך.
מקור מפורש בעניין הוא הירושלמי במעשר שני (פרק ה הלכה ב):
משנה. כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד… ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה. ותנאי היה בדבר, אימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה. ר' יוסי אומר, משחרב בית המקדש היה התנאי הזה, ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש במהרה בימינו שיחזור הדבר לכמות שהיה.
גמרא: אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד, דכתיב ודם ענב תשתה חמר ואת אמרת הכין.
ופירש הפני משה:
פני משה: תקנת ב"ד היתה שיעלו הענבים מהרבעי לירושלים כל שיש מהן במהלך יום לכל צד ירושלים וכדמפרש בגמרא משום שהיו עושין יין בטהרה לנסכים וע"י כך לא היו הענבים מצוין בירושלים והתקינו שיהא הרבעי מהן עולה לירושלים ולאכלן שם כדי לעטר שווקי ירושלים בהן ושאר כל האילן היה הרבעי שלהן נפדה אפי' סמוך לחומה והכי תני' בהדיא בתוספתא פ"ה: ומשרבו הפירות. והיו מצוין בירושלים התקינו שיהא נפדה אפי' סמוך לחומה: ותנאי היה הדבר וכו'. שיחזור הדבר לכמות שהיה הכל לפי הזמן:
ר' יוסי אומר משחרב ביהמ"ק היה התנאי הזה. כלומר דעל התנאי הוא דפליג דודאי משחרב המקדש. לכ"ע לא חששו שיהא מעטרין שווקי ירושלים בין שיהו הפירות מרובין או לא אלא דלמאי דקאמר הת"ק דהתנאי היה אימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה על זה קאמר ר' יוסי דלא כך היה התנאי אלא דתנאי הזה כך הוא שהתנו שאימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה:
א"ר אחא זאת אומרת וכו' ואת אמר הכין. בתמיה ועל ר' יוסי דמתני' הוא מתמה על דקאמר דהתנאי היה אימתי שיבנה בה"מ וכו' הרי זאת אומרת מהמקרא הזה דבנין בה"מ לעתיד יהיה קודם שיתפשט מלכות בית דוד בירושלים ואת אמרת שכשיבנה בה"מ יחזור הדבר לכמות שהיה לעטר שווקי ירושלים וכי מה איכפת לעטר שווקי עד שלא תחזור להיות בשלוה וזה לא יהיה אלא עד שיכבוש מלך המשיח את האומות ותחזור מלכות בית דוד למקומה בירושלים:
מבואר בירושלמי, שלמדו מהפסוק "ודם ענב תשתה חמר" שבנין המקדש יקדם לביאת המשיח[6]. ולכן רב אחא מקשה על רבי יוסי, שאמר שכשיבנה בית המקדש יחזור התנאי לעטר את שווקי ירושלים בפירות. כיוון שעוד לא יהיה שקט ושלווה בירושלים, שהרי עוד לא בא המשיח, אין טעם לעטר את שווקיה בפירות.
המקור השני, שהוא נתון לוויכוח נמצא בבבלי, במסכת מגילה (יז:). הגמרא מסבירה את הסדר של שמונה עשרה הברכות. לגבי הקדמת בנין ירושלים לברכת 'את צמח דוד' אומרת הגמרא:
וכיון שנבנית ירושלים – בא דוד, שנאמר: אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' א-לקיהם ואת דוד מלכם. וכיון שבא דוד – באתה תפלה, שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי. וכיון שבאת תפלה – באת עבודה שנאמר עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי.
מפשט הגמרא נראה, שביאת דוד קודמת לברכת עבודה. ואם כן, ביאת המשיח קודמת לבנין בית המקדש.
כך עולה לכאורה גם מדברי הרמב"ם שהבאנו לעיל, שאומר שאחד הסימנים המובהקים של המלך המשיח הוא שהוא יבנה את בית המקדש, וזה מה שמבדיל בין מי שהוא בחזקת משיח למי שהוא משיח ממש.
אבל רש"י פירש את הקדמת ברכת בונה ירושלים לברכת 'את צמח דוד עבדך' בדרך אחרת:
אחר ישובו בני ישראל – אחר ישובו לבית המקדש, ובקשו הקדוש ברוך הוא ואת דוד מלכם.
מרש"י מבואר, שבנין ירושלים הכוונה לבנין המקדש, ואם כן יוצא שבנין המקדש יקדם לביאת המשיח.
אם כן, ראינו מקורות בחז"ל לכך שאין צורך במלך כדי לבנות את בית המקדש. כך לכאורה יוצא גם מעצם העובדה ששבי ציון בנו את הבית השני בלי מלך.
הסתייגות נוספת עולה מדברי ספר החינוך (מצווה צה):
ונוהגת מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן. וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כולן, כשיבנה הבית במהרה בימינו יתקיים מצות עשה.
היות שעוד לא הגענו למצב שרוב עם ישראל על אדמתו, אם כן לכאורה לא הגיע זמנה של מצווה זו להתקיים.
גם כאן יש להעיר, שבזמן בנין הבית השני לא היה כאן רוב עם ישראל, ובכל זאת הם בנו את בית המקדש.
הסתייגות שלישית מזכיר החת"ם סופר (שו"ת יורה דעה סימן רלו[7]):
ובהדי שותא, מאז היה צריך לעיון למאן דאמר ארון גלה לבבל, א"כ למאן דאמר קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, ואף מקום מקדש וכדעת הראב"ד,…א"כ מנא להו בבית שני לבנות בית המקדש בלי ארון וכרובים?
בלאו הכי יש לתמוה על כמה שינויים בכלים ובבנין ממשכן ומזבח של מרע"ה. וגם בנין בית שני שנויים מהראשון ובנין שעתיד בנבואת יחזקאל שנוי מכל הנ"ל אף על גב הכל בכתב מיד ה' השכיל ע"פי נביא מ"מ הא אין נביא רשאי לחדש דבר אלא לשעה לא לקיום?
והיה נ"ל דהיינו דכתיב ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן תבנית כל כליו וכן תעשו פירש"י לדורות והוא מש"ס פ"ב דשבועות ועיין רמב"ן שהקשה ולפענ"ד דקאי אהתחלת הקרא ככל אשר אני מראה אותך עתה כן תעשו לדורות עפ"י אשר אני מראה בכל בנין ובנין אראה איך יעשה זה משונה מזה. א"כ הרי העיד הקדוש ברוך הוא מתחלה שישכיל בכתב מידו לנביאיו ואין כאן דבר שחידשו נביאיו נגד דין תורה…
לדעת החתם סופר, לא היה אפשר לבנות את בית המקדש השני, ובעצם גם לא את הראשון, ללא נביא. שהרי כל בית מקדש שונה בצורתו מהקודם, כפי שכתב הרמב"ם בתחילת הלכות בית הבחירה. אם כן, בנין הבית תלוי בנביא שיודיע באיזה אופן צריך לבנות.
וכן לומד בשו"ת בנין ציון (סימן א) מן הספרי בפרשת ראה (פיסקה סב):
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א–לקיכם מכל שבטיכם, דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנין שלא עשה אלא על פי נביא שנאמר ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי ואומר ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.
הרי מבואר, שדוד המלך היה זקוק לנביא על מנת להחליט אם לבנות בפועל את המקדש, אף שכבר ידע עוד מימי שמואל היכן מקום המזבח וכו'.
פולמוס בסוגיית מצוות בנין המקדש בימנו התעורר עם תחילת התנועה הציונית, כאשר הרב קלישר כתב את קונטרס דרישת ציון ובו הסביר דחף לחידוש העבודה במקדש בזמן הזה.
הרב דוד פרידמן מקארלין, בעל שו"ת שאילת דוד, הגיב לדבריו של הרב קלישר בקונטרס בשם 'דרישת ציון וירושלים'[8].
בתמצית, הוא אומר שהסדר של שלושת המצוות מעכב. ומה שבבית שני בנו בלי מחיית עמלק ובלי מלך, הוא מפני שעשו על פי נביא.
אמנם, דברי השאילת דוד בעייתיים, משום שהרמב"ם לא מזכיר את הצורך בנביא לא בהלכות בית הבחירה, ולא בהלכות מלכים. בנוסף, יש להעיר על כך שקצת תמוה, שהרמב"ם לא הזכיר בהלכות בית הבחירה את הצורך במלך.
לכן נראה שיש ללכת בכיוון אחר. מדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה נראה שהמשכן במדבר, בשילה, בנוב ובגבעון היה קיום של מצוות בנין המקדש. בוודאי אם המקור הוא כפי שכותב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה מ"ועשו לי מקדש". הרי מיד אחרי פסוק זה מתואר המשכן. הרמב"ם קורא גם למשכן שהיה בנוב ובגבעון "מקדש".
לעומת זאת, בהלכות מלכים הרמב"ם מתייחס לחובה לבנות את בית הבחירה. אולי חובה זו דווקא אחרי מלך. אולי ניתן גם לומר, שאחרי שבאנו אל המנוחה ואל הנחלה, ומקום המקדש נתקדש בקדושת עולמים בקדושה לעתיד לבוא, אם כן כבר התקיימה המצוהו של "לשכנו תדרשו" שהיא המצווה המדוברת בהלכות מלכים, כמו שגם מחיית עמלק נתקיימה (לחלק מהשיטות).
נמצא שהחובה להקדים את המלך לבנין בית הבחירה לא קשורה לעצם בנין המקדש, אלא לבנין בית המקדש במקום הקבע שלו. חובה זו נתמלאה כבר, ושוב אין דרך לחזור אחורה. לכן, בבית שני, כיוון שקדושה ראשונה של המקדש קדשה לעתיד לבוא, אם כן אין צורך במלך. כל מה שנשאר, זו רק החובה לבנות, שהיא לא תלויה במלך.
כראיה לדבר, ניתן להביא את דברי הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג פרק מה):
ואין ספק אצלי ג"כ שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם צוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וכו', ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים
מבואר מדבריו שהדחייה של בנין בית הבחירה עד אחרי שיהיה מלך מתייחסת רק להקמת בית הבחירה בבית עולמים, ולא לעצם בנין הבית. והיום שכבר נבחר מקום המקדש, שוב אין צורך במלך.
[1] כבסיס לדיון כאן השתמשתי במאמר של הרב יאיר רוזנפלד "תורת מעשה הבנין" במעלין בקדש יז. ובמאמר של הרב שלמה אבינר "על בנין בית המקדש וכניסה להר הבית" (ניתן לקרוא כאן), מתוך שנה בשנה תשמ"ו. וכן בדפי מקורות של הרבנים שמואל ועזריה אריאל.
[2] וכן בספר המצוות עשה כ, ובחינוך מצווה צה, בסמ"ג עשה קסג.
[3] על הפסוקים בירמיהו י:
(יח) כִּי כֹה אָמַר ה' הִנְנִי קוֹלֵעַ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בַּפַּעַם הַזֹּאת וַהֲצֵרוֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָאוּ: (יט) אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ זֶה חֳלִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ: (כ) אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי.
[4] ועיין רש"י על התורה על הפסוק (שמות כה, ט) " כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ", שפירש רש"י את המילים 'וכן תעשו' – לדורות, אבל מפורש בדבריו שהפסוק מתייחס לכלים ולא למשכן או לבית עולמים:
וכן תעשו – לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם. ואם לא היה המקרא מחובר למעלה הימנו, לא היה לו לכתוב וכן תעשו אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו:
[5] את דברי המהרי"ל דיסקין והרב גורן לא ראיתי במקורם עדיין. הציטוט כאן הוא מתוך המאמר ב'מעלין בקודש'.
[6] בהסבר הלימוד כותב הפני משה: דכתיב ודם ענב תשתה חמר. הפסוק הזה אינו מדבר כלל לא מימות המשיח ולא ממה שיהיה לעתיד אלא מטובות ישראל שהיה להם בארץ בזמן שהיו עושין רצונו של מקום ומכל מקום למדנו מהפסוק הזה דהטובות על ישראל אינן באין אלא במדרגה כדכתיב ודם ענב תשתה והוא יין וחמר ג"כ יין הוא אלא שהוא יין המשובח וכמו ששם נאמר דמתחילה יבוא להם יין הרבה ואח"כ יין יותר משובח כך יהיה לעתיד שמתחילה יבנה בה"מ ואחר כך יצמח ויעלה מלכות בית דוד ותהיה תשועה גמורה בב"י אמן:
[7] וכן באורח חיים סימן רח.
[8] לא קראתי את דבריו בפנים, אלא רק ההסבר שלו כפי שמופיע אצל הרב אבינר.