שאלה
אם באמצע קריאת המגילה נשמע אזעקות ונלך למרחבים מוגנים, כשממשיכים לקרוא את המגילה אחרי כן, האם צריך לחזור ולברך? להתחיל לקרוא מההתחלה?
זה משנה אם דיברנו באמצע כשהיינו במרחב המוגן?
תשובה
אם באמצע קריאת המגילה יש אזעקה, ועוברים למרחב מוגן. אפילו אם דיברו באמצע, ואפילו אם היתה הפסקה ארוכה מאוד, כשמסתיימת ההפסקה וחוזרים לקרוא, אין צורך להתחיל לקרוא מההתחלה, ואין צורך לברך מחדש לפני הקריאה.
נימוקים
שאלת הקיום של מצווה כשהיה הפסק באמצע נידונית בגמרא בכמה הקשרים.
במשנה במגילה (יז.) נאמר: "קראה סירוגין – יצא". ובגמרא (יח.) מבואר שהכוונה שאם קרא והפסיק, קרא והפסיק, יצא. בגמרא שם מובאת דעתו של רבי מונא בשם רבי יהודה, שאם שהה כדי לגמור את המגילה מתחילתה ועד סופה, לא יצא, ומסקנת הסוגיה היא שאין הלכה כמותו.
ובתשובות הרשב"א (א, רמד) כתב, שאפילו סח באמצע, אין חוזר ומברך.
דיון דומה קיים גם ביחס למי שהיה מתפלל ונאלץ להפסיק באמצע (ברכות כב:), אלא ששם מבואר שאם שהה כדי לגמור את כולה, לכולי עלמא חוזר לראש התפילה. ואילו ביחס לקריאת שמע (שם כד:) נראה, שאפילו אם שהה כדי לגמור את כולה, אינו חוזר לראש.
הרי"ף (ברכות טו:) כותב שהדין של תפילה הוא דין חריג. בקריאת שמע, שופר הלל ומגילה, אם שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר, ורק בתפילה אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש. וכן נראה גם מדברי הרמב"ם שבהלכות תפילה (ד, יג) כתב שאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ואילו בהלכות קריאת שמע (ב, יב) ומגילה (ב, ב) כתב שאפילו אם שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש.
אבל התוספות (ברכות כב: ד"ה אלא) כתבו שהחילוק הוא אם שהה מחמת עצמו, שאז בכל מקרה אינו חוזר לראש, או ששהה מחמת אונס, כמו מי שהיה מתפלל ומים שותתים על ברכיו, שאינו רשאי להתפלל, שאז אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש.
וגם להלכה נחלקו בכך המחבר והרמ"א בהלכות קריאת שמע (סה, א). המחבר פסק כרי"ף והרמב"ם, שרק בתפילה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ואילו הרמ"א כתב שנוהגים כשיטת התוספות, לחלק בין שהה מחמת עצמו או מחמת אונס.
בהלכות הלל (או"ח תכב) כתב הדרכי משה (אות ה) שיש לחלק בין דיני דרבנן לדאורייתא. שבקריאת שמע שהיא דאורייתא, יש להחמיר שאם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס, חוזר לראש. אבל בדיני דרבנן (מלבד תפילה), בכל מקרה אינו חוזר לראש, כדעת הרמב"ם והרי"ף. ולכן לא השיג על דברי המחבר שם ובהלכות מגילה.
נמצא, שלדעת המחבר לעולם אין לחזור לתחילת המצווה, אפילו אם דיבר באמצע, ואפילו אם שהה זמן רב כדי לגמור את כולה. ולדעת הרמ"א, בקריאת שמע, שהיא מצווה דאורייתא, אם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס, צריך לחזור ולקרוא את קריאת שמע מההתחלה. אבל במצוות דרבנן כמו הלל וקריאת המגילה, גם הרמ"א מודה לדעת השולחן ערוך.
אבל בביאור הלכה (סה, א ד"ה קראה לסירוגין) כתב בשם כמה אחרונים, שגם במצוות דרבנן יש להחמיר ולחזור ולקרוא, אם ההפסק היה כדי לגמור את כולה, והיה באונס.
עוד יש לדון בשאלה מה נחשב הפסק.
כאמור, ההפסק שעליו מדובר בגמרא בברכות הוא שמים שותתים על ברכיו, כך שאסור לאדם להתפלל או לקרוא קריאת שמע בזמן הזה. אבל מה הדין כאשר מדובר בהפסק מחמת אונס אחר, כגון כשבאו לסטים?
המגן אברהם (סה, סק"ב) נוטה לומר, שאם באו לסטים אין זה נחשב אונס, ורק כשאסור לאדם לקיים את המצווה, זה נחשב אונס, והביאו המשנ"ב (שם סק"ב). ואם כן, גם אם הפסיקו את קריאת המגילה מחמת האזעקה, אין זה אונס, ולכל הדעות כשיחזרו לקרוא, מתחילים ממקום שהפסיקו ואין צורך לברך מחדש.