תפילה במקום אחד
כדי שיהיה מנין, יש צורך שעשרה אנשים יתפללו בחדר אחד. לדעת השולחן ערוך (או"ח נה, יד) ניתן לצרף גם מי שנמצא בחדר אחר, אם הוא מראה פנים למתפללים. אמנם, יש פוסקים כמו הגר"א שמחמירים בזה, וכותבים שצריך דווקא בחדר אחד ממש. המשנ"ב (סקנ"ב) כותב שעיקר הדין כמו המחבר, וכתב שבמקום שנקל לרדת לבית הכנסת, ולא להסתפק במראה פנים בחלון, שירד.
עוד יש לציין שכל הדין הזה אמור במי שמשלים את המניין. אבל לגבי מי שרוצה להצטרף כדי שתחשב תפילתו תפילת הציבור, אם מתפלל מעזרת נשים ומראה פניו עם הציבור, יכול לסמוך על כך לכתחילה לגמרי (פסקי תשובות שם כו).
בבית הכנסת שלנו, בגלל המחיצה החדשה, יש מקום לומר שזה נחשב שני חדרים, וממילא יש להקפיד שהנמצאים בעזרת הנשים יראו פניהם, על מנת שיהיה אפשר לצרפם למנין, ולכתחילה, רצוי שיעברו לעזרת הגברים.
עוד יש לציין, שכל הצורך לצרף, הוא כדי שיהיה מנין שיוכלו לומר דברים שבקדושה וכיוצא בזה. אבל אם כבר יש מנין, גם מי שנמצא במקום אחר, ורק שומע, יכול לענות אמן יהא שמה רבא, ברכו וקדושה.
צירוף מי שאינו יכול לענות למנין
מי שאינו יכול לענות אמן, כגון שהתחיל כבר להתפלל או שהוא ישן, מצטרף למנין (שו“ע שם סעיף ו). הדבר נכון לכל הדעות ביחס לאמירת דברים שבקדושה, כגון קדיש, קדושה וברכו. אבל לגבי הצטרפות כדי שהתפילה תיחשב תפילה בציבור, נחלקו הפוסקים אם מספיק שיש רוב שמתפללים, או שצריך שבפועל יהיו עשרה שמתפללים.
הדבר נכון גם ביחס לחזרת הש“ץ, שיש דעות שאם אין תשעה שמקשיבים ועונים אמן לתפילת שליח הציבור הרי אלו ברכות לבטלה, וגם ביחס להתחלת תפילת עמידה, שיש דעות שאם אין עשרה שמתחילים להתפלל ביחד, התפילה הזו אינה נחשבת תפילה בציבור.
למעשה, לכתחילה בוודאי רצוי לחכות ולהתחיל את התפילה כשיש עשרה שמתפללים, וכן לחכות לתשעה שיענו אמן בחזרת הש“ץ. אבל כאשר הזמן דוחק, ניתן להתחיל להתפלל מיד כשיש שישה שיתפללו, וגם להתחיל את חזרת הש“ץ כשיש רק שישה עונים אמן (פניני הלכה תפילה ב, ז).