כשמשה רבנו מבקש מהקב"ה למנות את מחליפו, הוא פונה לקב"ה: " יִפְקֹד ה' אֱ-הֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה".
הביטוי 'א-הי הרוחות לכל בשר' אינו שכיח, ולכן הפרשנים ניסו להסבירו, ובפרט את הקשר שלו לבקשת מינוי מחליפו של מרע"ה.
רבנו בחיי מפרש, שזהו כינוי לקב"ה. שהוא יודע רוחו של כל אדם, ולכן הוא זה שיכול לבחור את המנהיג הנכון. וכיוצא בכך פירש גם האבן עזרא.
אבל רש"י מפרש שהכינוי מלמד לא רק על מידותיו של הקב"ה, אלא גם על מידותיו של המנהיג הנבחר: "אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".
מנהיג צריך להוביל לכיוון מסויים. הוא לא מנהיג אם כל אחד הולך לכיוון אחר. אבל האופן שבו לוקחים את הציבור לכיוון המסויים, משתנה מאדם לאדם. יש אדם שימשכו אותו בעבותות של אהבה, ויש מי שצריך שייסרו אותו בשוטים. יש מי שצריך שיסבירו לו בדרך אחת, ויש מי שצריך שיסבירו לו בדרך אחרת. יש מי שרוצה הסבר מורכב, ויש מי שמחפש את הת'כלס.
מנהיג טוב, יכול לדבר בשפות שונות לאנשים שונים, כדי להוביל אותם לאותו הכיוון. מנהיג טוב חייב לדעת לדבר בשפות שונות לאנשים שונים.
היום אמצעי התקשורת גורמים לכך שכל מה שאדם אומר נשמע לקהלים שונים. כל קהל שומע משהו אחר. כך שקשה לדבר בשפה שמתאימה לכולם.
אינני יודע אם אפשרי לצפות מהמנהיגים לדבר באופן כזה, ששפתם תתאים לכל סוגי הקהלים.
אולי כן אפשרי לקוות שאנחנו נלמד סבלנות, ונלמד שדברים שנאמרים מול קהל מסויים, היו נאמרים אחרת מול קהל אחר, עם אותו תוכן, אבל בעטיפה מתאימה, וממילא לכבד את הדובר, גם אם דבריו נשמעים פחות טוב לאוזן האישית שלנו.