יום ראש השנה הוא יום כתר מלוכה, אך לעומת זאת הוא יום חרדת הדין ותחילה לימי תשובה, ואם לא עכשיו אימתי, וראוי לבכות ולהתפלל ולבקש רחמים ותחנונים. אלא שישראל אומרים, נשליך נפשנו מנגד ולא נתעצב ביום חדות ה', ונשמח עמו ביום גינוסיא שלו, ויעבור עלינו מה. אמנם זה עצמו גורם רחמים יותר מכמה תעניות, בראות הקב"ה שהם אינם חסים על בקשת חייהם מפני כבודו יתברך שמו. וזהו 'המליכוני עליכם כדי שיעלה זכרונכם לפני'. והיינו 'אל תעצבו כי חדות ה' היא – גורם – מעוזכם'. 

(החת"ם סופר – תורת משה, דרוש לכ"ז באלול תקצ"ה)

ערב ראש השנה

בערב ראש השנה אין אומרים תחנון. גם בסליחות אין נופלים אפים.

התרת נדרים

נוהגים לעשות התרת נדרים. גם לנשים מומלץ לעשות התרת נדרים, ובמיוחד לומר את נוסח ה'מודעה' על הנדרים שתידור מכאן ולהבא. מי שלא מגיעה בעצמה להתרת נדרים רצוי שתעשה את בעלה שליח עבורה להתיר את נדריה. בעל שאשתו עשתה אותו שליח, כשיסיים את נוסח התרת נדרים, יאמר "וכן לאשתי כן", לפני שהדיינים אומרים "הכל מותרים לכם" וכו'.

ניתן לעשות התרת נדרים גם על ידי קרובי משפחה, כגון האב לבניו וכיו"ב. אבל הבעל אינו יכול להיות אחד מהדיינים שמתירים את נדרי אשתו.

יש להשאיר נר נשמה וכיו"ב כדי שיהיה אפשר להדליק את הנרות ביום השני, וכן את הגז, למי שמשתמש בו בחג.

ליל ראש השנה

מדליקים נרות ומברכים "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". ישנם שני מנהגים לגבי זמן ההדלקה – יש המדליקים לפני החג, כמו בכל שבת, ויש שמדליקים רק לאחר שחוזרים מבית הכנסת, סמוך לסעודה.

מי שמדליקה כשחוזרים מבית הכנסת – יש לזכור שאין לכבות את הגפרור, אלא רק להניח אותו ולתת לו לכבות מעצמו, כמו בשבת.

מברכים "שהחיינו". נשים מברכות שהחיינו בהדלקת הנרות, והגברים – בקידוש.

שינויים בתפילה

מוסיפים בתפילת העמידה את קטעי התפילה המיוחדים לעשרת ימי תשובה, כפי שכתובים במחזורים. מי שטעה ואמר  "הא-ל הקדוש", במקום "המלך הקדוש", ולא נזכר תוך כדי דיבור, צריך לחזור ולהתחיל את תפילת ה"עמידה". טעות בתוספות האחרות אינה מחייבת חזרה.

סעודת ליל ראש השנה

הסימנים

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה. המנהג הנכון יותר הוא לאכול את הסימנים לאחר ברכת המוציא.

על הפירות שאוכלים במסגרת הסימנים יש לברך בורא פרי העץ. מי שאוכל גם תמרים, יברך עליהם ויפטור את שאר הפירות.

את ה'יהי רצון' ניתן לומר לפני שמברכים או אחרי שאוכלים. אין לומר את ה'יהי רצון' בין הברכה לאכילה. אם אמרו את ה'יהי רצון' בין הברכה לאכילה, אין צריך לחזור ולברך.

שינויים בנוסח ברכת המזון

מי ששכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון בראש השנה, אם נזכר מייד כשאמר 'ברוך אתה ה', קודם שיסיים 'בונה ירושלים', יאמר: 'למדני חוקיך' כדי שייראה כאילו הוא אומר פסוק, ויחזור לומר: 'יעלה ויבוא'. ואם נזכר לאחר שסיים 'בונה ירושלים', יאמר את הברכה הבאה: 'ברוך אתה ה' א-לקינו מלך העולם, שנתן ימים טובים לעמו ישראל, את יום הזיכרון הזה, את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה', מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון'.

ואם נזכר לאחר שהתחיל בברכה רביעית, למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים חוזר ומברך, ולמנהג רוב הספרדים אינו חוזר ומברך.

היום הראשון

תקיעות השופר

אין עונים "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכת השופר. לכתחילה, אסור להפסיק בדיבור עד סוף התקיעות שבסוף תפילת מוסף.

נשים אינן חייבות לשמוע תקיעת שופר. עם זאת, נשים רבות נוהגות לשמוע קול שופר, וכן ראוי לנהוג. עם זאת, גם על פי המנהג המקובל, נשים רבות מסתפקות בשמיעת שלושים קולות, ולא שומעות את כל מאה הקולות, כמו הגברים.

למנהג הספרדים נשים אינן מברכות על שמיעת השופר, כיוון שזו מצוות עשה שהזמן גרמא. ולמנהג האשכנזים, מברכות. אם התוקע כבר יצא ידי חובה, אחת הנשים תברך את שתי הברכות עבור שאר הנשים.

מי שלא היה בבית הכנסת בזמן תקיעות דמיושב ולא שמע את הברכות, והגיע לתקיעות של חזרת הש"ץ, יברך בלחש לפני התחלת התקיעות בחזרת הש"ץ.

שינה בראש השנה

נוהגים שלא לישון בראש השנה, ולכל הפחות עד חצות היום. אמנם, אם במקום לישון עוסקים בשיחה בטלה, עדיף כבר לישון.

תשליך

באדם ניתן לעשות את התשליך ליד בריכת מים (במידה ויש) או אפילו ליד ברז מים.

יש להקפיד שההליכה לתשליך לא תהפוך לאירוע חברתי שיש בו קלות ראש.

לילה שני

הכנות לסעודת ליל חג שני

את כל ההכנות לחג השני (שטיפת כלים, הדלקת נרות, הנחת אוכל על הפלטה או על האש וכו') יש להתחיל רק לאחר צאת הכוכבים, דהיינו בשעה 18:50.

בלילה השני אסור להדביק את הנרות לפמוטים. לכן יש להכינם לפני החג, או להשתמש בנרונים חד-פעמיים שאינם נדבקים.

כאמור לעיל, אין לכבות את הגפרור לאחר שמדליקים את הנרות.

ברכת שהחיינו

גם בלילה השני מברכים שהחיינו. אף על פי שהחידוש היה בלילה הקודם, מברכים שהחיינו כדי שלא לזלזל ביום השני. מכל מקום, כדי לצאת מספק נוהגים להניח בלילה השני בגד או פרי חדש, ולכוון בברכת "שהחיינו", על הדבר החדש. עם זאת, גם מי שאין לו פרי חדש וכיו"ב, מברך שהחיינו.

יש לזכור, שעיקרה של ברכת שהחיינו הוא על היום, ולא על הפרי.