כשיוסף הולך בשליחותו של אביו לחפש את אחיו, הוא פוגש אדם, שאומר לו שהאחים אינם בשכם, אלא נסעו משם לדותן. רש“י במקום מביא מדרש חכמים על דותן: ”נלכה דתינה – לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם”. על פי המדרש, כוונתם של האחים היתה להתנכל ליוסף. אולם מה פירוש הביטוי ”נכלי דתות“?

הרב מדן מסביר, שלאחים של יוסף היו הצדקות אידאולוגיות למה שעשו. הם החליטו שהוא מתייחס לעצמו כאלוה, כמו השמש והירח, ועל כן הוא חייב מיתה כדין עובד עבודה זרה. או שהוא היה רודף שלהם, עקב ההלשנות על בני בלהה וזילפה. ועוד שלל הצדקות. אולם, ההצדקות האלו לא מכסות על העובדה הפשוטה, שבסופו של דבר, מעשה המכירה היה מעשה נבלה, וגם בפשוטי המקראות וגם במדרשים, אנו מוצאים ביקורת קשה על מכירת יוסף.

העובדה שהביקורת מתקיימת למרות כל ההצדקות שנתנו האחים, מלמדת שהם ידעו שאלו הצדקות שאין בהן ממש. בסופו של דבר, כוונתם היתה לרעה. אלא שכדרכם של בני אדם, הם חיפשו לעצמם אמתלאות להתלות בהם – ’נכלי דתות‘.

הרבה פעמים אדם עושה מעשים, בשם הצדק, היושר והתורה, שפוגעים באחרים. יתכן שהדבר מוצדק, אבל כשעושים משהו שפוגע באחרים, יש להיזהר, שמא מה שמניע אותנו אינו אהבת הצדק והיושר, אלא רצון לפגוע באחר, בגלל כעס, עלבון או אינטרס אחר.