לפעמים לא נעים לי מנח. התורה אומרת על נח שהיה איש צדיק תמים. ובכל זאת, יש דורשים אותו לשבח, ויש דורשים אותו לגנאי.
אני חושב שאחת הסיבות לכך היא, שנח היה בהתחלה. הוא היה ראשון לצדיקים, ומתברר, שגם צדיק, אם הוא לא הולך בדרך סלולה, הוא רק צדיק 'בדורותיו'.
היום אנחנו נעסוק באחד הסיפורים על נח. לאחר המבול, אחד הדברים הראשונים שנח עושה, זה לטעת כרם, להכין יין, ולהשתכר, כשההמשך הוא גילוי עריות. למה?
די מתבקש לחשוב, שהשכרות של נח היא דרך ההתמודדות שלו עם המבול. "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". נח יוצא מן התיבה, ומגלה שהעולם כולו חרב. האבדן מכה בו, והוא בורח מהמציאות אל השכרות.
אבל אולי אפשר לומר משהו קצת יותר מורכב מזה. נטיעת הכרם, היא לא המעשה הראשון של נח. לפני כן, הוא מקריב קרבן. שוו בנפשכם, אדם שניצל ממחנות המוות. כמה מהם, ביציאתם מהמחנה, היו רואים לנכון להקריב קרבן?
ובכל זאת, נח, בהיותו צדיק תמים, מסוגל להקריב קרבן לאחר היציאה מהחורבן. הוא מוכן להצדיק את הדין. וחייב אדם לברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה.
אבל מעשה הכרם, מבטא אולי את המסקנה של נח ביחס לדרך עבודת ה' מעכשיו. העולם הזה, למד נח מהמבול, הוא כ"כ גרוע, שהקב"ה החריב אותו. אין מה לתקן, אין מה לבנות. אפשר להתקרב לקב"ה, אבל בדרך של איבוד הדעת. בעולם האלילי, היה מקובל שמקטירים סמי הזיה, ותחושת ה'היי', היתה תחושה של התעלות רוחנית. משום מה, נח לא שתל גראס. הוא השתכר.
זו לא עמדה נפשית שנשללת לחלוטין ביהדות. אנו מכירים בחשיבותו של היין ככלי לשמחה, להשתחררות מסויימת בעבודת ה', ופעם בשנה, בפורים, יש רבים שמשתכרים עד דלא ידע. אבל זה טוב כמשהו שעושים לפעמים. לא בתור דרך מרכזית בעבודת ה'.
אבל מעל הכל, התחושה שעבודת ה' היא בקירבה אל הקב"ה בלבד, ולא בהתרחשות של העולם הזה, היא תחושה פסולה. התפקיד שלנו הוא לתקן ולבנות כאן, בעולם הזה.
נסיים בדבריו של הרמב"ם בחתימת מורה הנבוכים (ג, נד). על הפסוק בירמיה (ט, כג) *כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה' * מדגיש הרמב"ם, שהקב"ה לא רוצה רק את מי ש'משכיל ויודע אותו', אלא דורש ממנו לעשות חסד, ומדגיש – החסד שמתרחש בארץ:
ששלמות האדם אשר בו יתהלל באמת, הוא להגיע אל השגת השם כפי היכולת, ולדעת השגחתו בברואיו בהמציאו אותם והנהיגו אותם, איך היא, וללכת אחרי ההשגה ההיא בדרכים שיתכוין בהם תמיד לעשות חסד ומשפט וצדקה, להדמות בפעולות השם.