כשאברהם עוזב את חרן כדי להגיע לארץ, הוא אינו הולך לבדו:
וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן
רש"י בעקבות חז"ל מביא את הפירוש הידוע שאלו אותם אנשים ונשים שאברהם ושרה הכניסו תחת כנפי השכינה ולכן נאמר "אשר עשו" מאחר ואדם המכניס אדם אחר תחת כנפי השכינה כאילו עשאו.
לאור פירוש זה קשה להבין מדוע זה קרה רק בחרן? הלא אברהם היה קודם לכן באור כשדים, האם שם לא הצליח להכניס אנשים ונשים תחת כנפי השכינה?
הרמב"ם מתאר את תחילת דרכו של אברהם אבינו (הלכות עבודה זרה פרק א הלכה ג):
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד … עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה…ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו.
כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לא-וה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים…
כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א-וה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם
מדוע באור כשדים לא הצליח אברהם, ונאלץ לברוח, ואילו כשהגיע לחרן התחיל לקבץ אנשים?
במדרש רבה (וישב, פרשה פד אות ד) נכתב:
אמר רבי חוניא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, ומה תלמוד לומר "אשר עשו"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה.
בזמן שהיה אברהם אבינו באור כשדים , אמנם דרש ודבר על אמונה, ושכנע אפילו בצדקת דרכו, אבל לא הצליח בדרך זו להכניס אחרים תחת כנפי השכינה. אבל כשהגיע לחרן שינה את גשתו, ובחרן אומרים חז"ל פתח את ביתו לכל דכפין, ובכך משך את לבבותיהם תחת כנפי השכינה ולא בחכמתו הפילוסופית שבה השתמש באור כשדים.
מי שרוצה להיות גורם משמעותי בקהילה, ביישוב, במדינה, לא יכול לבוא ממקום של שכנוע שכלי. לא מספיק שיבוא ויוכיח שהאמת כדבריו. צריך להיות חלק ולהיות שותף, להיות נחמד ואוהב. כפי שנאמר על אהרון הכהן – אוהב את הבריות, ומתוך כך, מקרבן לתורה.