בשנים כתיקונן, הרצף הרגיל של ראש השנה ויום הכיפורים לוקח אותי תמיד מיום הדין בראש השנה, ליום הכיפורים, שהוא יום סליחה ומחילה וכפרה. אנחנו אמנם עסוקים בוידוי ובהכאה על חטא, אבל אנחנו יודעים, שהתכלית של יום הכיפורים היא שהקב"ה יהיה מוחל וסולח לעוונינו, ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה.

לפני כמה שנים, התובנה הזו הכתה בי ביחס לבקשה שאנו מבקשים בחלק השני של הסליחות כבר שבועיים – "זכור רחמך". אנו מבקשים שהקב"ה יזכור רחמיו, יגאל אותנו, יטהר אותנו, ויעזור לנו לחזור בתשובה. והתכלית של כל זה היא הבקשה האחרונה "תביאנו אל הר קדשך ושמחנו בבית תפילתך". אנחנו רוצים, שהקב"ה יחדש ימינו כקדם, שנהיה שוב בניו האהובים. שנזכה להארת פניו. לא רוצים להיות רחוקים בגלל החטאים. רוצים להיות שוב קרובים.

וזה מה שמלווה אותי כל שנה ביום הכיפורים – התחושה שכל הקושי, והבושה, והכאב על הכישלונות, הכל נועד כדי לאפשר את הסליחה והמחילה, ולאפשר לשנה חדשה להתחיל בטוב, אחרי שהקב"ה כיפר לנו על חטאינו ופשעינו.

ככה שבכל שנה ושנה, יום הכיפורים, הוא בסך הכל יום של הארת פנים ורצון טוב מאת הקב"ה.

ואני מודה, שהשנה זה לא המקום שאני נמצא בו. השנה, יום הכיפורים שלי עטוף בעננה, בגלל הקורונה. הקב"ה הביא אסון לעולם, ויש לו השפעה שלילית במיוחד עלינו, כיוון שאנחנו לא יכולים להתפלל כרגיל. אנו נדרשים לצאת אל מחוץ לבתי מקדש מעט, והקב"ה מקדיר עלינו חמה, שיהיה קשה להתפלל.

זה גם מקרין על אופי התפילה. מה מאריך את תפילות יום הכיפורים? הרבה מההארכות, הם פיוטים שקשורים להאדרת שמו של הקב"ה (מעשה א-הינו, אמרו לא-הים; ה' מלך, וכל מאמינים). אלו הרבה פיוטים שקשורים לאהבת ה'. לאותו רצון שלנו בקרבת א-הים.

והשנה, בקהילות רבות, מדלגים על מרבית הפיוטים מהסוג הזה, ונשארים עם עיקר התפילה – עם הוידוי והסליחות, ועם התחינות, שהשנה תהיה בסדר, שהקב"ה ימנע מגפה מעלינו, יחתום אותנו בספר החיים, פרנסה טובה וגזרות טובות, ישועות ונחמות.

בשנים כתקנן, אני מגיע ליום הכיפורים בתום ארבעים יום של תהליך תשובה. אני יודע להגיד מה הצלחתי במסע הזה שלי, ומה עוד לא. יודע להגיד עד כמה הצלחתי לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי באלול.

אני גם יודע, שגם אם הצלחתי בכל היעדים שהצבתי לעצמי, יש הרבה יעדים שלא הצבתי אותם אפילו. כי הם גבוהים מדי בשבילי, או כי יש כ"כ הרבה והיה צריך לבחור על מה עובדים השנה.

אבל יום הכיפורים בא בסוף תהליך, והוא משקף עבודה של סוף תהליך. בהרגשה שלי, אחרי שעובדים במשך ארבעים יום, אפשר לבוא לפני הקב"ה ולומר לו: אני יודע, שעצם השינוי לטובה, עוד לא מספיק כדי למחוק את חטאי. שאם אדם התגולל בבוץ, ויצא ממנו, הוא עדיין מלוכלך. וכדי להתכפר ולהתנקות, צריך שהקב"ה בכבודו ובעצמו יכפר עלינו ביום הזה מכל חטאתינו. ולכך אני מכוון את התפילות שלי. לבקשת מחילה על העבר, כדי להתחיל עם דף נקי.

אבל השנה, השינוי בתפילות מרמז לי על כך, שאנחנו לא בסוף תהליך. שהקב"ה רוצה מאיתנו יותר שינוי במעשים. הקב"ה 'הזיז לנו את הגבינה', ואנו נאלץ להשתנות.  אולי הוא לא כ"כ רוצה לשמוע אותנו אומרים כמה שאנחנו אוהבים אותו, אלא שזה יבוא לידי ביטוי במעשים שלנו. בהשתנות שלנו.

אולי העובדה שיש לנו שוב סגר ביום הכיפורים, וגל חמור יותר ממה שהיה בפסח, בא ללמד אותנו, שלא עשינו שינוי מספיק. שלא הבנו עדיין את הרמז, וצריך דחיפה קצת יותר חזקה כדי שנשוב באמת?

ולכן הוא מזיז לנו את הגבינה, ומפנה לנו זמן גם ביום הזה. לתשובה.

אני מקווה, בלי נדר, להתבונן ביום הכיפורים הזה, לא רק על סיום מסע, אלא על התחלה חדשה. לחפש יעדים חדשים לעמוד בהם, ולתכנן כיצד לעשות את זה.

אני מקווה, שנצליח להתכנס (בצורה המותרת לפי הכללים בקורונה) לחשיבה על העשייה הקהילתית שלנו. להציב לעצמנו יעדים קהילתיים, בתורה, בתפילה, בחסד, בדיבוק חברים.

אני מקווה,  שנרהיב עוז בנפשנו, לדרוש מאיתנו יותר. אנחנו כבר לא צעירים, אנחנו יודעים כמה ניסינו ומה לא כ"כ הולך, ויש בזה משהו מייאש. אבל אולי ננצל את יום הכיפורים הזה, לתשובה עמוקה יותר, אולי לתשובה בחבורה, ועל ידי כך, להתרוממות אמיתית.

ואני מקווה, שאם נצליח לעשות את זה, ולו במעט. אולי רק להתניע תהליך כזה, הקב"ה ימחל לנו, ויפתח בפנינו שער, שהרי הקב"ה לא חפץ בהשחתת עולם, ורוצה בתשובת הרשעים ואין חפץ במיתתם, אנחנו יודעים שהקב"ה רוצה לחוס וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל עם ישראל, אֲשֶׁר יֶשׁ בו הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.

ונסיים בתפילה:

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-הֵינוּ וֵא-הֵי

אֲבוֹתֵינוּ,

מָלֵא רַחֲמִים,

שֶׁתִּהְיֶה בְעֶזְרִי וְתוֹשִׁיעֵנִי

שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה עַל כָּל פָּנִים

לְהֵטִיב אֶת מַעֲשַׂי

וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת,

וְלֹא אָסוּר עוֹד מֵרְצוֹנְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.

וּתְזַכֵּנִי לְהַרְבּוֹת בְּמִצְווֹת

כָּל יְמֵי חַיַּי בִקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה

וּתְזַכֵּנוּ לְדִבּוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה,

וְתַעַזְרֵנוּ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים הַרְבֵּה שֶׁל תְּשׁוּבָה לְפָנֶיךָ.

וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב:

"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'" (הושע יד, ג),

וְתִשְׁלַח לָנוּ דִּבּוּרִים הֲגוּנִים וּרְצוּיִים לְתוֹךְ פִּינוּ

עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת,

וְלִשְׁפֹּךְ לִבֵּנוּ כַּמַּיִם נוֹכַח פָּנֶיךָ ה'

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נוֹכַח פְּנֵי ה'" (איכה ב, ט).

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ.