בחג הסוכות הבא עלינו לטובה, רבים ישהו בבידוד. בין אם בגלל שהם חולים ממש, ובין אם הם רק בבידוד. נביא כאן את עיקרי ההלכות, בשאלה כיצד הם צריכים להתנהל עם מצוות סוכה.

חמירא סכנתא מאיסורא

• נקדים, שפשוט וברור, שחובת הבידוד קודמת למצוות ישיבה בסוכה. ולכן, אם אין פתרון, הרי שהחולים והמבודדים צריכים להישאר בביתם, ולשמור על כללי הבידוד, ואדרבה, אם הם עוזבים את הבידוד באופן שאינו תואם את כללי הבידוד, הרי הם חוטאים, ונמצא שכרם בהפסדם.

חולים ומשמשיהם

• מי שחולה קורונה ויש לו תסמינים משמעותיים, פשוט שהוא בגדר חולה הפטור מן הסוכה.
• לא זו בלבד, אלא שאם יש עוד מבני משפחתו שמותר להם לשהות במחיצתו, (כגון שהם חולי קורונה ללא תסמינים או שהחלימו כבר, וכן כל כיוצא בזה), הם גם כן פטורים מן הסוכה[i]. אם המשמשים אינם צריכים להיות צמודים לחולה כל הזמן, הם צריכים לאכול בסוכה במשך השבוע. אבל בחג עצמו, יאכלו עם החולה, כדי שלא יאכל סעודות אלו כשהוא בודד[ii]. למנהג האשכנזים, יקפידו המשמשים לאכול כזית פת בלילה ראשון בסוכה עצמה.

מבודדים

• מי שהוא מבודד, בין אם הוא התגלה כחיובי בבדיקת קורונה, ובין אם הוא רק מבודד, אלא שמצד עצמו אין לו בעיה לשבת בסוכה, חייב בעקרון בסוכה. ולכן יש להתאמץ, שיבנה סוכה שיוכל להיות בה בבידוד. כגון, שיבלה את הבידוד בחדר שיש בו מרפסת סוכה או יציאה לגינה. ואף שצריך להוציא כסף כדי לקנות סוכה נוספת, חייב לעשות כן[iii]. במידת הצורך, בני הבית יכולים לבנות את הסוכה הרגילה קטנה יותר, כך שיוותר מקום לסוכה נוספת עבור המבודד.
• מי אין בידו אפשרות לבנות סוכה משל עצמו, והוא צריך להסתמך על הסוכה המשפחתית:

אם הוא גר בבניין רב קומות וכדומה, כך שהיציאה אל הסוכה המשפחתית היא יציאה אל מחוץ לבית, אין לו לצאת לסוכה, משום שהדבר מהווה הפרה של חובת הבידוד[iv]. במקרה כזה, הוא נחשב אנוס, ועליו לאכול ולישון בביתו. וישתדל למעט את הארוחות שבהן אוכל לחם או פת הבאה בכסנין כשיעור קביעת סעודה[v].

• אם הוא גר בבית פרטי, או בדירה עם מרפסת סוכה, כך שהסוכה נמצאת ביחידה המשפחתית, נכון שיאכל בחדרו. אם הוא רוצה להתאמץ לאכול בסוכה, יש מקום לומר, שכשם שהמבודד יכול ללכת להתפנות או להתקלח מחוץ לחדרו, כך הוא יכול ללכת לאכול בסוכה המשפחתית, כששאר בני המשפחה אינם נמצאים שם. הדבר דורש משמעת משפחתית טובה, כדי שהמבודד לא ידביק בטעות את שאר בני המשפחה, ולכן אין להתאמץ ולאכול בסוכה בלי שיודעים בוודאות שאפשר להתרחק מהמבודד בזמן שהוא בסוכה.  
• במידה והמבודד אכן אוכל בסוכה – ברוב ימות השבוע, לא תהיה בכך בעיה. אבל בחג עצמו, כשההמתנה שהמשפחה תסיים לאכול גורמת לכך שהמבודד יצטרך לאכול מאוחר מאוד (הכוונה בעיקר בליל סוכות. ביום, הוא יכול לאכול בזמן שהאחרים בתפילה), הוא רשאי לאכול בחדרו[vi].
  *******************************

---

[i] משנה סוכה כה.; שו"ע תרמ, ג.

[ii] עיין מה שכתבתי על כך בהקשר דומה, כאן.

[iii] הברייתא בסוכה (כו.) אומרת:

תנו רבנן הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום הולכי דרכים ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה הולכין לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה.

וכתבו התוספות שם:

הולכי דרכים ביום – כל זה נפקא מתשבו כעין תדורו שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך וכן מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה היינו מתשבו כעין תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער.

הרי, שאם ישיבת אדם בסוכה כרוכה בצער, הוא פטור, משום שנחשב כמצטער.

וכן בדף כח ע"ב:

תנו רבנן: תשבו כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה. – איני? והאמר רבא: מקרא ומתנא – במטללתא, ותנוי בר ממטללתא! – לא קשיא: הא – במגרס, הא – בעיוני.

ופירש רש"י:

בר ממטללתא – אם ירצה, דמצטער הוא, ומצטער פטור מן הסוכה, והאויר יפה לו להרחיב דעתו.

גם כאן, רואים שאם ישיבת הסוכה קשה לאדם והוא מצטער, הוא פטור ממנה.

ועוד בדף כו ע"א:

תנו רבנן שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום שומרי העיר בין ביום ובין בלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום ובין בלילה וליעבדי סוכה התם וליתבו אביי אמר תשבו כעין תדורו רבא אמר פרצה קוראה לגנב מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי.

ופירש רש"י:

כעין תדורו – כדרך שהוא דר כל השנה בביתו, הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו, וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח. פרצה קוראה לגנב – משל הדיוט הוא, ואף כאן, הגנב רואה אותו יושב בסוכה בלילה – והוא נכנס וגונב הפירות לרוח אחרת. כריא דפירי – כרי של פירות, שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן, ואין כאן פרצה קוראה לגנב.

אביי ורבא נחלקו בטעם הדין ששומרי הגינות והפרדסים פטורים מן הסוכה. אביי אומר, שגם זה משום תשבו כעין תדורו. ואילו רבא אומר טעם אחר – פרצה קוראת לגנב.

האם רבא אינו מודה לטעמו של אביי? וכי רבא אינו מסכים עם העקרון של תשבו כעין תדורו?

בריטב"א (על אתר, ד"ה פרצה) כתב:

ויש לומר, דתרווייהו משום תשבו כעין תדורו אלא דאביי דריש ליה טפי דפטר ליה אפילו שלא במקום הפסד כיון שאין דרכו לעשות דירתו שם, ורבא סבירא ליה דכולי האי לא דרשינן תשבו כעין תדורו שלא לעשות סוכה אלא במקום שדרכו לקבוע שם ביתו, אבל כשיש לו הפסד בדבר ואית ליה צערא ופסידא בהא פטרינן ליה משום תשבו כעין תדורו

כלומר, גם אביי וגם רבא מודים, לעקרון של תשבו כעין תדורו. אלא שרבא סובר, שכל שאין פסידא בדבר, אדם חייב לבנות סוכה גם כשאינו סמוך לביתו. ואילו לאביי, כיוון שסוף סוף אינו בביתו, אינו צריך לטרוח לבנות לו סוכה.

מכאן, שרמת הטירחה הנדרשת כדי לקיים מצוות סוכה, רלוונטית למושג של 'תשבו כעין תדורו'.

והנה, לגבי הולכי דרכים, מצינו מחלוקת אחרונים. נביא אותה מדברי הביאור הלכה (תרמ, ח ד"ה הולכי דרכים):

דעת הלבוש, דמה שאמרו פטורין ביום היינו שאין צריך להמתין מלאכול עד שיגיע לסוכה [אם לא שיזדמן לפניו סוכה בעת האוכל בלי טורח]. ומה שאמרו וחייבין בלילה היינו כשבא ללון במקום ישוב מחוייב לחפש סביבותיו אולי יש שם סוכה לאכול ולישן שם. אמנם אם נזדמן לו שלן שם בין הנכרים שאין שם סוכה וסביבותיו אין יהודים פטור מלעשות שם סוכה…

 ודעת המגן אברהם, דמה שאמרו פטורין מן הסוכה ביום, היינו אף כשהגיע למלון, פטור לטרוח לעשות שם סוכה בעת האוכל, כיון שדעתם לילך לאלתר. וחייבין בלילה לעשות שם סוכה כיון שנח שם אפילו אם לן אצל נכרי אם יש לו שם ממה לעשות סוכה [ואפילו אם צריך להוציא על זה מעט מעות אפשר דצריך להשתדל על זה]. אמנם אם בא לכפר סמוך לעת האוכל אין צריך להמתין על עשית סוכה כמו בירידת גשמים דלא אמרינן שימתין מלאכול אלא כיון שעכשיו רוצה לאכול ואין לו סוכה פטור הוא הדין  בזה. ולפי

הרי שלדעת הלבוש, דין אכילה בסוכה ושינה להולכי דרכים הוא, שהם אינם צריכים להתאמץ לבנות סוכה כדי לאכול ולישון. ולכן, מחוייב לחפש סביבותיו אולי יש שם סוכה לאכול ולישון, אבל אינו צריך לטרוח ולבנות.

ואילו לדעת המגן אברהם, כשאדם אמור להיות בתנועה, כלומר הולכי דרכים ביום, אינו צריך להשקיע זמן בבניית סוכה. אבל בלילה, כשהוא במנוחה, צריך להשקיע זמן גם בבניית סוכה, מן הדין, ואף להוציא על זה מעט מעות.

להלכה, הביאור הלכה נוקט שהעיקר כדעת הלבוש:

והנה הגר"ז ודרך החיים העתיקו דברי המגן אברהם, דמה שאמרו וחייבין בלילה היינו לעשות שם סוכה. אבל בבגדי ישע וחיי אדם מצדדין כדברי הלבוש דאם יצטרך לעשות סוכה, אם כן יעמול בה רוב הלילה או על כל פנים איזה שעות וזה לא הוי כעין תדורו … לכן סתמתי במ"ב כדעת הלבוש והאחרונים העומדים בשיטתו.

אמנם, יש לציין, שברור שכל הדיון הזה הוא רק ביחס להולכי דרכים. אבל פשוט וברור שאדם צריך לטרוח ולבנות סוכה בביתו, כדי שתהיה לו סוכה לחג הסוכות. ולכן, הפטור של הצער הכרוך בהגעה לסוכה, כפי שהוא אצל הולכי דרכים, אינו שייך בעליל למי שנמצא בביתו (ועיין גם בשו"ת באהלה של תורה, ה, נג).

ולכן נראה פשוט, שאם יש אפשרות שהמבודד יבנה לעצמו סוכה, שיוכל להיות בה בשבעת הימים, הוא מחוייב לעשות כן. ומסתבר, שאם הוא צריך להחליף חדר בבית, לחדר אחר שיש לו מרפסת סוכה למשל, כדי שיוכל לבנות שם סוכה, חייב לעשות כן (וכן כתב גם במנחת אשר קורונה – ירח איתנים סימן יד, עיין שם).

[iv] נציין גם שרבנים נשאלים מאנשים בריאים, שחוששים לעשות סוכה כי הם חוששים שבסוכה הסמוכה אליהם, ישב אדם החייב בבידוד ויפר את הבידוד. ולכן, גם מצד בין אדם לחברו ודיני שכנים, עליו להימנע מלצאת לסוכה.

[v] מי שהוא חולה, אין צריך לנהוג כן, שהרי הוא פטור מן הסוכה. אבל מי שהוא מבודד ואינו חולה, בעצם אינו פטור, אלא שהוא אנוס, ולכן, במידה והוא יכול, עליו להתחמק מחיוב ישיבה בסוכה. ולכן, ישתדל לצמצם את האכילות החייבות בסוכה.

[vi] בהרבה מקומות, הפתרון שהמבודד יבנה סוכה לעצמו אינו רלוונטי כל כך, כי אין אפשרות לבנות סוכה נוספת בצמוד לבית.

במקומות אלו, יש לשאול שאלה אחרת – אם מבחינת כללי הבידוד, המבודד יכול לצאת אל הסוכה בזמנים שונים משאר המשפחה, האם יש לחייב אותו לעשות כן.

בגמרא בסוכה (כט.) נאמר:

תנו רבנן: היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד – אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו. היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד – אין מטריחין אותו לעלות עד שיאור.

הרי, שאם לא היה צריך להתחיל לאכול בסוכה, אין מחייבים אותו לטרוח באמצע הסעודה כדי לאכול בסוכה.

ואם כן, יש לומר, שכשמגיע זמן האוכל, אם המבודד יצטרך להמתין זמן רב כדי לאכול, כגון סעודת שבת, שהמשפחה תאכל, ואז המבודד ימתין זמן רב, עד תום הארוחה המשפחתית, זו המתנה ארוכה מדי, ויכול לאכול מיד בבית.

אמנם, יש לומר שאין ההיתר של הגשמים אמור, אלא במי שיש לו פטור של תשבו כעין תדורו מצד הגשמים, שכיוון שפטור עכשיו מן הסוכה, אלא שיכול להמתין לאחר זמן שתהיה לו סוכה, אינו צריך להמתין, כיוון שסוף סוף עכשיו הוא פטור מן הסוכה.

אמנם, לענ"ד נראה להוכיח שלא כן. שהרי כאמור, לדעת המגן אברהם, מי שהוא הולך דרכים, והגיע ללילה למקום חניה, צריך לטרוח ולבנות סוכה. הרי שכרגע אין לו פטור של תשבו כעין תדורו. ובכל זאת כתב, כתב:

אך אם בא לכפר סמוך לעת האוכל, אין צריך להמתין על עשית סוכה כמו בירידת גשמים…

הרי, שאם בזמן האוכל לא היה יכול לאכול בסוכה וצריך להמתין לאחר מכן, יכול לאכול מיד, ואין צריך להמתין.

ואם כן, גם מי שאינו יכול לאכול כרגע בסוכה מחמת אונס, מסתבר שאינו צריך להמתין לאחר זמן כדי לאכול בסוכה.

ואף אם היה ספק בדבר, כיוון שעצם היציאה מהחדר לסוכה לא פשוטה מבחינת ההנחיות, בוודאי רשאי להקל ולאכול בזמן, במצב כזה.

אמנם, בלילה ראשון של סוכות, נחלקו הראשונים, אם יש חובת אכילה של כזית, אפילו אם יורדים הגשמים. הרמ"א (תרלט, ה) נוקט, שצריך לאכול כזית, גם אם יורדים הגשמים, משום שדורשים גזירה שווה "חמישה עשר חמישה עשר" מחג הסוכות. ואם כן, יש לשאול, כיצד יאכל המבודד את אותו הכזית.

במשנ"ב (סקל"ה) כתב:

ודע דיש עוד מגדולי הראשונים דסבירא להו דגזרה שוה זו לאו להכי אתיא ואין לחלק בין לילה הראשונה לשאר ימים וע"כ הכריעו כמה אחרונים דאף דמחוייב לאכול בסוכה מחמת ספק ברכת לישב בסוכה לא יברך דספק ברכות להקל עוד כתבו דראוי להמתין עד חצות הלילה פן יעבור הגשם דאם יעבור יכנס לסוכה ויברך ברכת לישב בסוכה ויאכל ויוצא בזה המצוות עשה לכולי עלמא. ויש מאחרונים שכתבו דאין כדאי להמתין כל כך. דאם ימתין עם אכילת בני ביתו הגדולים והקטנים אין לך מניעת שמחת יום טוב יותר מזה… וכן באליה רבה ופרי מגדים לא הזכירו שיעור חצות רק כשעה או שתים ואם לא פסקו יעשה אז קידוש בסוכה כמו שכתב הרמ"א.

אם כן, יש מקום לומר, שהמבודד אינו צריך להמתין שעה ושעתיים כדי לאכול בסוכה.

אמנם, יש לציין, שדברי המשנ"ב אינם אמורים אלא לגבי השאלה אם להמתין כדי לקדש באופן שיוצא לכולי עלמא. אבל הוא לא חולק על כך שיש להמתין כדי לקיים את המצווה בכלל. ולכן מסתבר, שהמבודד חייב לאכול כזית פת בסוכה.

ולכן, אפשר שהמבודד יאכל ראשון בסוכה, כזית פת. ויברך ברכת המזון, ואז ימשיך לאכול בחדרו, והמשפחה תאכל במקומה.