כמו בהרבה מקרים אחרים בספר בראשית, הבכורה עוברת מהאח הגדול, אל אחד הצעירים. כך היה מישמעאל ליצחק, בין יעקב לעשיו, ובפרשתנו, הבכורה עוברת ליהודה.
בשתי הברכות הראשונות שלו, יעקב אבינו מסביר מדוע הוא מסיר את הבכורה מראובן, שמעון ולוי. בכורתו של ראובן נלקחה ממנו בשל היותו "פחז כמים". ברכתם של שמעון ולוי האחים נלקחה מהם משום אפם, הארור כי עז.
הרש“ר הירש מסביר, שהפחז של ראובן הוא תכונה בעייתית אצל מנהיג. מנהיג אמור לשדר יציבות. הוא יודע לאן הוא הולך, והוא יודע כיצד להוביל לשם. יציבות היא לדעת כיצד להתנהג בעיתות משבר, וכיצד לפעול כאשר מנסים לפתות אותו בדרכי חלקות.
אצל שמעון ולוי, התכונה הבעייתית כמנהיגים היא הפוכה. הם אחים. הם חיים את עולמה של האחווה – אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד. הבעיה היא, שהם לא מתחשבים בשום דבר אחר. בשביל הדאגה לטובת הקבוצה, הם מוכנים לעשות הכל. גם להרוג את כל אנשי שכם.
מנהיג צריך לדעת להוביל ולהנהיג את צאן מרעיתו. הוא צריך להיות יציב ואיתן, ולדאוג כל הזמן לאנשיו. אבל בשם ההובלה הזו, הוא צריך להיזהר לא להתעלם מכל הסובב אותו. לא צריך לפעול רק לטובת הקבוצה שלו. עליו לדעת לעשות זאת בדרכים ראויות ונכונות מבחינה מוסרית.