המפגש שלנו עם משה, בתחילת ספר שמות, מדגים לנו כמה מתכונות האופי של אדון הנביאים. עוד בהיותו בבית פרעה, הוא מתגלה כמי שאינו סובל רשע, המוכן ליטול סיכון כדי לעזור לאחיו בצרתם, ונחלץ לטובת אנשים זרים, כשאלו מותקפים על לא עוול בכפם, כשהוא אפילו לא תושב המקום.
לא כל אחד מוכן להסתכן כך עבור אחרים, ומי שעושה זאת, הוא לא רק רודף צדק, אלא גם גיבור.
ועם זאת, גם לגיבורים יש גבולות. כשהקב"ה פונה אל משה ומבקש ממנו להוציא את בני ישראל ממצרים, משה מסרב. הוא מחפש כל תירוץ אפשרי. בני ישראל לא יאמינו לי. אני לא יודע לדבר. וכשכל התירוצים נגמרים, הוא פשוט פונה בתחינה לקב"ה "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח". אני פשוט לא רוצה.
מדוע משה, שמוכן להיחלץ בשביל נשים זרות במדין, לא מוכן לצאת לשליחות עבור כלל עם ישראל?
יתכן, שזה משום שלכל אחד יש את התחומים שבהם קל לו להיות גיבור.
יש מי שקל לו לקפוץ למים ולהסתכן כדי להציל אדם טובע, אבל יתקשה להיות גיבור ולא להעתיק במבחן אחר כך. יש מי שקל לו להיות גיבור במלחמה. הוא מצליח להפגין אומץ (זה לא שהוא חסר פחד. הוא אכן מתגבר על הפחד) בשדה הקרב. אבל להתגבר, ולהפסיק להשתמש בסלולרי בזמן הנהיגה – יהיה לו קשה.
לפעמים זה עניין של מעשה יחידי מול התגברות קבועה. לפעמים זה משהו שנתפס כהירואי, מול משהו אפרורי יותר. ולפעמים, זה סתם עניין של נטיית נפש. כאן קל לי להתגבר וכאן קשה לי.
ועוד יותר – יש הבדל בין להיות גיבור כשרוצים, ובין דרישה להיות גיבור. משה לא נדרש ע"י הקב"ה להציל איש עברי מיד הנוגש המצרי. זו היתה בחירה שלו. אבל כאן, הוא נקרא לשליחות על ידי הקב"ה.
אני חושב שהיהדות מציבה מול כל אחד מאיתנו, דרישה להיות גיבור. לכל אחד יש את המצוות והתחומים בעבודת ה', שבאים לו יותר בקלות. כי הוא רגיל מבית אבא, כי הוא אוהב את זה. כל אחד והסיבות שלו. ולכל אחד, יש גם את התחומים שבהם זה יותר קשה.
ואנחנו יודעים, שהרבה פעמים, גם אנחנו אומרים "שלח נא ביד תשלח". הקב"ה, אני יודע שצריך להתפלל כמי שעומד לפני מלך. אבל עזוב – דרוש מאחרים להתפלל. אני מסתפק בלהריץ את התפילה, כמו כל החבר'ה מסביב. אני גם דוס, כי אני אוכל בד"צ. אבל אין לי כח להיות גיבור גם בתחום של התפילה. אני אוכל מהדרין, ואין לי כח להתאמץ גם בתחום של לשון הרע. אני מקפיד על אהבת כל אדם מישראל, ופחות עסוק באהבת הבורא ולימוד תורה.
וכמו משה בשעתו, גם
אבל למרות שאנחנו מבקשים "שלח נא ביד תשלח", אין לנו את החירות הזו. התורה דורשת מאיתנו להתמלא בגבורה, גם מחוץ לאזורי הנוחות שלנו. להחליט לצאת למסע, שגם אם אנחנו לא בטוחים שנגיע אל סופו, לפחות נדע שניסינו. להיות גיבורים, בעוד תחומים.