ספר שמות

הפסוקים החותמים את פרשת פקודי, ואת ספר שמות כולו, מחברים את בנין המשכן עם מעמד הר סיני: וַיְכַס הֶעָנָן אֶת

אשתי  מלמדת השנה נושאים הלכתיים הקשורים לפרשת השבוע. לרגל פרשתנו, פרשת וארא, היא התייחסה לכך שמשה יוצא מהעיר כדי להתפלל

בתחילת הפרשה שלנו משה מקהיל את כל עם ישראל, ואומר להם: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם". ובעוד אנחנו

בפרפרזה על המשפט המפורסם של יורם ארבל ש"ככה לא בונים חומה", אפשר לומר, שתחילת פרשת השבוע נותנת לנו מתכון –

כשהתראיינו לתפקיד רב הקהילה אצלינו באדם, אחת השאלות שנשאלנו היתה 'איפה הילדים שלכם ילמדו'. והתשובה שלנו היתה, שיותר מאיכות ההוראה

התורה מצווה שבמעיל של הכהן הגדול יהיה פעמונים. הסיבה "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה'

מה עושה מקום להיות קדוש? אם הקב"ה כביכול 'נמצא' שם יותר, הוא קדוש. אבל מה גורם לקב"ה להיות במקומות מסויימים?

אני מודה, שכבר הפסקתי להתעניין בסאגת המשפט של ביבי. מסובך, מתיש, רווי שיח על תככים. פשוט מיציתי את הסבלנות להתעסק

באחד הפיוטים האשכנזיים לתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים, אנחנו מעידים על הקב"ה שהוא "הַשָּׁוֶה וּמַשְׁוֶה קָטֹן וְגָדוֹל". וכך