חכמים אסרו לסחור בשבת. וזה בכלל 'ממצוא חפצך ודבר דבר'.
בכלל איסור סחורה, גם האיסור ללוות מאחרים. מי שרוצה ללוות מחברו דבר מה בשבת, לא יעשה זאת בלשון הלוואה, אלא בלשון השאלה או 'תן לי'. כי לשון הלוואה היא לזמן ארוך ויש גזירה שמא יכתוב (שו“ע שז, יא). עוד יש לציין, שכל ההיתר הוא רק בדברי מאכל לצורך שבת, אבל דברים אחרים אסור בכל לשון בגלל האיסור של מסחר (משנ"ב שם סקמ"ו).
לשאול מאחרים מותר, וזה לא בגדר של מסחר, כי את אותו החפץ שנתנו, אנחנו גם מחזירים.
כשם שהותר ללוות מאכלים לשבת שלא בלשון הלוואה, כך מותר גם לקנות בשבת ויום טוב, כאשר לא מזכירים לשון של מכירה, ובתנאי שהמוכר לא ימדוד לפני שהוא מעביר לקונה, והקונה צריך להימנע מלהזכיר שם מידה (לא יאמר תן לי קילו בשר וכדומה).
עוד פתרון, זה מה שנוהגים במחנות נוער ובבתי מלון, שמשלמים מערב שבת ומקבלים פתקים, ואז בשבת באים ונותנים את הפתק. אמנם, אסור שיהיה כתוב על הפתק סכום כסף וכדומה, כי זה הופך את הפתק לשטרי הדיוטות. אלא צריך לכתוב בפתק רק שם של מוצר, או להשתמש בפתקים בצבעים שונים, שמסמלים שווי (משנ"ב שז, סק"נ; שמירת שבת כהלכתה כט, כד – כה).
לגבי מתנות – מי שמתארח לסעודה יכול להביא תשורה למארחים. כשרוצים לתת מתנה לרגל אירוע, נוהגים להחמיר לכתחילה, ולהקנות את המתנה למקבל מערב שבת, או לומר בשבת שהמתנה רק מושאלת עד סוף השבת, ורק לאחר השבת יקנה המקבל את המתנה.
עוד יש לשים לב שבכלל איסור המסחר בשבת, גם קריאת מודעות ופרסומות, שיש סיכוי שנקנה את מה שהן מפרסמות. בעיתונים ישנן הרבה פרסומות כאלו, ויש להימנע מלהסתכל בהן בשבת.
ככלל, רצוי מאוד להשתדל שיום השבת יוקדש למנוחה ולהתקדשות – במקום לקרוא עיתונים, רצוי ללמוד תורה – הן לימוד אישי, והן לימוד עם הילדים.