כפי שכבר כתבנו, דיני קרבנות אינם מוכרים. לכן, הפוסטים הראשונים בהקשר זה נועדו לתת סקירה כללית, בלי להיכנס יותר מדי לתוך העומק של דינים שונים בקרבנות.
סוגי הקרבנות מן החי
הרמב"ם מציין, שאת כל סוגי הקרבנות מן החי ניתן לחלק לארבע קבוצות – עולה, חטאת, אשם ושלמים. הנבדלות בעיקר בשאלה מי אוכל אותן.
את העולה אין אוכלים. היא קרבה כליל.
בחטאת ובאשם יש חלק שקרב על המזבח, והוא הנקרא 'אמורים', וחלק נוסף שאוכלים כהנים גברים בתוך המקדש. במובן זה, החטאת והאשם דומים. אלא שהחטאת מגיעה מכל סוגי בעלי החיים הקרבים על המזבח, ואילו האשם קרב לעולם רק מכבשים זכרים.
קרבן השלמים כולל בתוכו כמה חלוקות משנה – פסח, תודה שלמי נדבה ועוד. המשותף לכולם הוא, שמלבד האמורים, הקרבים על המזבח, וחלק קטן מהקרבן שאוכלים הכהנים (-חזה ושוק), ברוב השלמים, גם הבעלים אוכלים מהקרבן. קרבן שלמים בא רק מצאן ובקר, ואינו בא מן העוף.
האבחנה על פי השאלה מי אוכל את הקרבן, יוצרת גם חלוקה נוספת, והיא בין קדשי קדשים לקדשים קלים.
הקרבנות שנאכלים גם על ידי הבעלים, שהם כל קרבנות השלמים הקרבים על ידי היחיד, נחשבים קדשים קלים. הדבר בא לידי ביטוי בכך שיש חלק מהם שנאכל על ידי הבעלים, גם אם אינו כהן, וכן בכך שהם נאכלים בכל ירושלים, ולא רק בתוך המקדש (ירושלים לעניין זה אינה חופפת לעיר העתיקה של היום, אלא היא החלק של ירושלים שנתקדש בקדושת ירושלים). עוד הבדל ביניהם הוא במקום השחיטה של הקרבן – קדשי קדשים נשחטים לעולם בצפון העזרה. קדשים קלים, בכל מקום בעזרה.
סוגי הקרבנות מן הצומח
אצל חז"ל, כלל הקרבנות מן הצומח נקראים מנחות. כל קרבנות המנחה כוללים קמח בצורות שונות (סולת, מחבת, מאפה תנור וכן הלאה), וכמעט כולן מעורבות עם שמן.
את המנחות נחלק לשלוש קבוצות:
סוג אחד של מנחה הוא מנחה שאינה קשורה בדווקא לקרבן מן החי. כגון, מי שהתנדב להביא מנחה, או מנחה שמביא הכהן ביום שבו הוא מתחיל לעבוד (מנחת חינוך).
הסוג השני הוא מנחות הבאות יחד עם חלק מהקרבנות, אבל אינן מנחות לגמרי. למשל, יחד עם קרבן התודה מקריבים גם לחם. גם הנזיר והמצורע מקריבים לחם עם קרבנותיהם. סוגי הלחם האלו נקראים בלשון חז"ל ומופיעים במסכת מנחות, אבל הם אינם מנחות לגמרי. למשל, גם כהן שמקריב תודה, אוכל את לחמי התודה, למרות שאילו הם היו נחשבים מנחות, הוא לא היה אוכל, כי מנחת כהן אינה נאכלת.
הסוג השלישי הוא מנחות של ממש, המלוות את הקרבנות, והן מנחות הנסכים. עם כל עולה או שלמים מקריבים נסכים, ואצל החטאת והאשם אין קרבן נסכים, מלבד חטאת מצורע ואשמו.