בפתח המקדש

חובת הצום בזמנים משתנים במשנה בראש השנה (יח.) נדונה השאלה, באילו חודשים יוצאים שלוחי בית דין לבשר לבני הגולה על

התורה (ויקרא כא) אומרת, שכהן בעל מום אינו יכול להקריב קרבנות. נחלקו התנאים (תוספתא זבחים יב, יד) מה דינו אם

הקרבנות נחלקים לשני סוגים עיקריים: קדשי קדשים וקדשים קלים. חלוקה זו נובעת מכך שבחלק מן הקרבנות המובאים בעזרה נאמר בתורה

המשנה בתחילת פרק שנים עשר במנחות (ק:) אומרת: המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי, יש להם פדיון. משקדשו בכלי,

המשנה בסוף פרק חמישי של יומא (ס.) אומרת: כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא

הברייתא במסכת יומא (לב:) מציינת שכל עבודות יום הכיפורים אינן כשרות אלא בכהן הגדול בלבד. הראשונים נחלקו בהיקף הדין הזה.

אחת הפסגות של עבודת יום הכיפורים היא כניסת הכהן הגדול אל קדש הקדשים, על מנת להקטיר קטורת. במובן מסויים, נראה

יום הכיפורים, עבורנו, הוא יום של תפילה ותחנונים בבית הכנסת. אין לנו יום בשנה שבו אנו נמצאים בבית הכנסת כ"כ

בפוסט הקודם עסקנו בשלושת סוגי הפסול העיקריים של קרבן – מחשבת שלא לשמו, מחשבת חוץ לזמנו , ומחשבת חוץ למקומו.

ספר החינוך (מצווה קמד) עוסק באיסור לפגל את הקדשים, ומגדיר את האיסור: "פיגול הוא קרבן שחשב עליו הכהן המקריב מחשבת