כשלמדתי בקורס ברטוריקה, דיברו איתנו על אמצעים רטוריים. יש כל מיני אמצעים רטוריים – חזרות, משחקי מילים, אני משתמש כרגע באמצעי של סיפור אישי, ויש עוד.
אחד האמצעים שאנו אוהבים להשתמש בהם הוא הגזמה והכללה. נגיד שמישהו אומר "אני חושב שעדיף שהפעילות הזו תהיה נפרדת". תגובת נגד קלאסית של הגזמה והערכה זה לומר "אה, אתה בעד פעילות נפרדת. מחר תרצה שנלך על מדרכות נפרדות ונלבש בורקות".
מפעם לפעם, השימוש באמצעי הזה טוב. כך אמר כבר דוד המלך "עם נבר תתבר" ומשם לומדים חכמים (בבא בתרא קכג.) על כך שמותר לצדיקים להשתמש לפעמים בכלי של הרמאות.
אבל יש לנו דוגמא בפרשת השבוע גם לחסרונות שבשיטה הזו.
כשהנחש בא אל האשה להציע לה לאכול מעץ הדעת, הוא אמרה לה שה' אמר שאסור לאכול מכל עץ הגן. התגובה של האשה היתה "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן".
רש"י מביא את מדרש חז"ל, שהתוספת של האשה, שאסרה גם את הנגיעה, היתה בעוכריה. הנחש דחף את האשה על העץ, והיא לא מתה. אז אם מיתה לא הורגת, גם האכילה לא הורגת.
הרמב"ם (הלכות ממרים ב, ט) שואל, אם יש לחכמים כח לגזור גזרות ולתקן תקנות, מתי קיים איסור בל תוסיף? תשובתו של הרמב"ם היא, שאיסור בל תוסיף הוא כשאין אבחנה בין גזירות חכמים ובין אסורי דאורייתא. אם חכמים אומרים שמשהו אסור מהתורה כשהוא לא כזה, אז זה בל תוסיף. אם הם אומרים שהוא אסור מדרבנן, זה מותר.
לדעת הרמב"ם, הבעיה היא לא עצם השינוי מדין תורה. זה לא משל הרוקח של הכוזרי, אלא בעיה אחרת.
בעיה של טשטוש ההבדלים בין מה שהתורה אסרה ומה שחכמים אסרו. ואולי יש כאן גם סברא, כעין המעשה של הנחש, שאם משווים כל חומרא במנהג לאיסורי דאורייתא, אז כשמתחילים להפר אחד, מפירים גם את השני.
אבל אני לא מתמקד בנושא של איסורי תורה בדווקא.
השיח הריטורי מכוון אל הניצחון. אני בעל עמדה, והמטרה שלי היא לצאת צודק בוויכוח. כשזו המטרה, ניתן להשתמש באמצעים הרטוריים השונים, כדי לצאת מנצחים.
אבל לשיח הזה יש מחירים. לפעמים המחירים הם, שכשחלק מהטיעון מתמוטט, אז בעצם כולו מתמוטט. ולפעמים המחיר הוא אבדן האמת. בטווח הקצור מרוויחים, אבל יש לי תחושה שבטווח הארוך, זה גורם להפסדים.
אפשר לשאוף לשיח שהוא יותר שיח שמכוון אל האמת ובירור הדברים, ופחות רק לניצחון המקומי בוויכוח. זה שיח מהותי ועמוק יותר, שבסופו של דבר, הרווח שבו יהיה גדול יותר.