כשאברהם מבקש מעפרון למכור לו את מערת המכפלה, עפרון מבקש לתת אותה בחינם. אולם, אברהם מסרב. מדוע?

לכאורה, התשובה היא, שאברהם אינו מוכן לקבל מתנות מאחרים. כך מתבקש גם מכך שתשובתו למלך סדום היא 'אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר, אנכי העשרתי את אברהם'. אלא שאם כאלו פני הדברים, למה ממלך מצרים הוא היה מוכן לקבל מתנות?

עוד לפני שאברהם מדבר עם עפרון, אנשי חברון כבר אמרו שהם מוכנים לתת את קבר לאברהם בתוכם. הרמב"ן כותב, שהם ראו בו מלך, ולכן ממילא הארץ והם קנויים לו לעבדים. להבנתי, הרמב"ן אומר בעצם, שאנשי חברון לא רצו לתת שדה לאברהם, אלא היו מוכנים לתת כחלק מחובה, שמבוססת אולי על יראה ופחד. ואת זה, אברהם אינו מוכן לקבל. אולי זו גם הסיבה, שלאחר שעפרון מבין שאברהם מתכוון לקנות את השדה, הוא אינו עושה 'הנחה' לאברהם, אלא מוכר אותה בכסף מלא.

חז"ל אומרים, שהרצון של אברהם נועד כדי שאותו מקום יהיה באמת שלו. "שלשה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר "גזולים הם בידכם"; ואלו הם: מערת המכפלה, הר הבית, וקבורתו של יוסף, ששלשתם ניקנו בכסף מלא" (בראשית רבה עט).

יש בקניה בהסכמה, משהו שאין בכיבוש או בהשתלטות. בקנייה יש אלמנט של הסכמה, ולא השתלטות בכח, וכן את האלמנט של התמורה וההדדיות. אולי בשל כך, היא מחזיקה מעמד ומשמעותית יותר מאשר השתלטות, וכדברי הרמב"ם המפורסמים על ההבדל בין מעמדן של קדושת ארץ ישראל הראשונה והשניה (הלכות בית הבחירה ו, טז).

לעיתים נראה, שבאמצעות הפעלת לחץ ומאמץ, ניתן להגיע להישגים רבים. זה נכון בטווח הקצר, אבל הישגים שמגיעים אליהם במתינות, בהסכמות  ובהדדיות, מחזיקים מעמד לטווח ארוך יותר.