חותני נוהג לומר לילדיו כל פעם שמגיעים לפרשת תולדות, שאם פעם אתם מכינים אוכל, ואח שלכם בא מהעבודה רעב, והוא מבקש שתתנו גם לו מנה, אל תתחילו לנהל איתו משא ומתן כלכלי על 'מה תתן לי' – תנו לו מהאוכל וזהו. זה אח שלכם.
הפרשה שלנו מזמנת לנו המון בעיות עם ההתנהגות הפנים משפחתית אצל משפחת יצחק. האחים לא מסוגלים כנראה להסתדר ביחד. אבא ואמא אוהבים כל אחד ילד אחר. אבא ואמא לא מסתדרים ביניהם. אמא דואגת לבן המועדף עליה לגנוב את הברכה שהאבא תכנן לתת לבן המועדף עליו.
היינו יכולים לנהל כמה פרקים של טלנובלה מהתככים הפנימיים של משפחת יצחק.
המפרשים לדורותיהם היו עסוקים מאוד עם שלל הבעיות האלו.
אני רוצה לדבר רק על אחת השאלות, ולהשליך ממנה לכלל. למה יצחק בא לברך את עשו ולא את יעקב?
בפסוקים שמיד לפני הברכות מבואר, שעשו לוקח שתי נשים חתיות. ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה. אז יצחק יודע שעשו הוא לא טלית שכולה תכלת. מסתבר מאוד בעיני, שהוא כבר ידע שיעקב הוא הצדיק.
אז מה פתאום הוא בא לברך את עשו?
בין הפרשנים יש כל מיני כיוונים. יש שכתבו, שיצחק בא לתת לעשו ברכה, מתוך תקווה שיחזור בתשובה, ושהבעת הקירבה מאבא תעזור. ויש שכתבו, שיצחק בא לתת לעשו ברכה כלשהי, אבל היה ברור שאת ברכת אברהם יקבל יעקב, כפי שאירע בסוף הפרשה.
ויש שראו ביצחק אדם תמים לגודל צדקותו, ולכן לא הבין שנשיאת הנשים של עשו היא סימן להתנהגותו הכללית.
האם לקיחת הברכות היתה רעיון טוב? מחד – בוודאי שכן. ובכל זאת, במדרשים אנו מוצאים סימנים לכך שהיו לה גם פנים שליליות. חז"ל אומרים שהסיבה שבני יעקב רימו את אביהם במכירת יוסף, היתה עונש על הרמאות שרימה יעקב את אביו.
יש לנו מן רצון כזה, שדברים יהיו פשוטים. שהטובים ינצחו, והרשעים יפסידו. שיהיה אפשר להתנהל בעולם בדרכים פשוטות של צדק ויושר פשוטים. אבל כל סיפורי בראשית באים ללמד אותנו שזה לא המצב. האדם מורכב, היחסים שלו עם הסובבים אותו מורכבים. אדם הוא לא רק טוב או רע, הוא גם וגם. והוא עושה דברים מסיבות שונות ומגוונות, ועל חלק מהמעשים הטובים שלו, שנעשו מסיבות טובות, הוא גם משלם מחירים בהמשך.
אם ביחס לאדם אנו חושבים שהוא מורכב, על הקב"ה, על אחת וכמה וכמה. כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי.
אז מה? פשוט להתייאש? לא להבין את הקב"ה וזהו?
כל שנה מחדש אנו לומדים את אותה התורה. כל שנה מחדש לומדים את סיפורי האבות, ומנסים להבין אותם מחדש, ולמצוא בהם עומק ועוד רבדים ועוד משמעות. במקום ללמוד דברים חדשים, אנו לומדים שוב את אותם הדברים. אבל דווקא החזרה על הישנות קוראת לנו ללמוד אותם מחדש, כל פעם ממקום קצת שונה בחיים שלנו, ומתוך רצון להבין דברים במורכבות רבה יותר.
אנו לומדים בתחילת חיינו את התורה באופן שמתאים לנו כילדים. וככל שאנו מתבגרים, ולומדים להיות מורכבים יותר בעצמנו, אנו נדרשים להפוך את ההבנה שלנו בתורה למורכבת יותר.
כך צריך להיראות לימוד התורה שלנו. להיות נכונים ללמוד מחדש, להבין דברים במורכבות רבה יותר, לעומק יותר, מתוך ידיעה, שיש עוד עומק אינסופי שניתן להגיע אליו.