"אמר רבי יצחק לא היתה התורה צריכה להתחיל…"
בתחילת ספר בראשית אנו דנים בשאלה מפני מה התורה בכלל מספרת את ספר בראשית. גם בתחילת ספר שמות, אפשר לשאול שאלה דומה – מה כל כך חשוב בסיפור שעבוד מצרים. יש במפרשים הרבה התייחסות לשאלה מה חשוב לזכור ביציאת מצרים. זו האמונה בניסים ובהשגחה ועוד. אבל למה השעבוד?
אני חושב שיש לשאלה זו תשובה בתורה. התורה מציינת בכמה מקומות 'וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן…'. באילו הקשרים?
כמה פעמים הדבר הזה מופיע בהקשר של המסכנים – הגר היתום האלמנה והעבד. זה נאמר ביחס למצוות הענקה לעבד עברי, וביחס להשארת מתנות עניים. בפרשת בהר למשל,זה נאמר בהקשר לכך שאסור לנו לשעבד עבד עברי לעולם, ואסור לעבוד בהם עבודת פרך "כי לי בני ישראל עבדים".
ההקשר הנוסף שבו זה נאמר הוא החגים ושבת. התורה אומרת שכשעושים חגים ושבתות, צריכים לתת גם לעבד ולאמה לנוח, ומציינת (דברים ה): "לא תעשה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: (טו) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱ-הֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱ-הֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת".
וגם בחגים נאמר (דברים טז): "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱ-הֶיךָ… וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-הֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-הֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (יב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה".
ביחס לחגים ולשבת אנו מוצאים מחלוקת במפרשים. יש האומרים, שהציווי 'וזכרת כי עבד…' לא קשור לגר ליתום ולאלמנה. אלא זה רעיון אחר – הקב"ה הוציא אותנו מעבדות לעבדות. לא יצאנו ממצרים לחירות, אלא לשעבוד לבורא עולם.
אבל ההקשר בשאר המקומות מראה שאולי לא זו הכוונה. הכוונה היא: אתה עושה שבת וחגים – דאג שגם העבדים והשפחות יעשו אותם, וינוחו וישמחו בהם. למה זה חשוב? כי בעבדות יש משהו שמטמטם את הנפש. 'תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר'. הנפש האנושית מתכווצת, כשהיא רק עושה כל הזמן דברים כי צריך. לכן אי אפשר להחזיק עבד לעולם, כי זה מכווץ את הנפש.
זה נכון גם באופן כללי, ביחס לקיום מצוות. מצד אחד, אנחנו צריכים לקבל עול מצוות. זה לא רק כיף, ולעשות רק מה שמתחשק ושמתחברים אליו. צריך לקיים את התורה גם אם לא בדיוק רוצים בכל רגע. אבל התורה אמורה להיות גם משהו משחרר, שמרחיב את הנפש. ומי שלא מרגיש כך בקיום מצוות, צריך לדעת, שמשהו מתפספס. לא בגלל שהתורה לא נכונה, 'כי לא דבר ריק הוא מכם. ואם ריק – מכם הוא'. אלא בגלל שהוא כנראה צריך לעשות שינוי בעצמו. אם התורה, התפילה, החגים, המצוות הן רק מטלות, ולא חשים שזה מוביל להגבהת המבט והרחבת הנפש, יש על מה לעבוד.