משה טוען, שהוא אינו יכול להיות שליחו של הקב"ה להוציא את בני ישראל, כיוון שהוא 'כבד פה וכבד לשון'. לקב"ה היה פתרון – משה ידבר אל אהרון, ואהרון ידבר אל בני ישראל. ה'פתרון' של הקב"ה מעורר תמיהה – אם צריך אדם רהוט, כדי לשכנע את בני ישראל ואת פרעה, מדוע לא לשלוח רק את אהרון? מדוע צריך גם את אהרון וגם את משה?
התשובה היא, שאהרון אמנם יודע לדבר יפה, אבל הוא לא נביא גדול כמו משה, ולכן את קליטת הדברים מהקב"ה, אהרון לא יכול לעשות, אלא רק משה רבנו. יכולתו של אהרון להבין בדיוק מה הקב"ה רוצה להגיד לבני ישראל היתה פחותה מזו של משה, ולכן היה צורך במשה, שיבין את מה שהקב"ה רוצה, ובאהרון, שידע להעביר את המסר הזה לעם ישראל ולפרעה.
החיבור בין משה ואהרון בא ללמד אותנו, על שני גורמים שאי אפשר להפריד ביניהם. מצד אחד, צריך לשים לב לעובדה שמשה לא היה יכול ללכת בלי אהרון. מי שיש לו תובנות מעניינות, ורעיונות יפים, אבל לא יודע כיצד להעביר אותם הלאה, יש לו חסרון מסויים. אולם מצד שני, צריך לדעת גם, שלא מספיק לדבר יפה, צריך שיהיה גם תוכן מאחורי הדברים. אנחנו חיים בדור שבו העטיפה החיצונית מרשימה מאוד. כל דבר הכי קטן ניתן לעשות עם הרבה רעש וצלצולים כדי שהוא יהיה מעניין. אבל אנחנו צריכים לשים לב, שלפעמים דווקא האריזה המרשימה מסתירה את הריקנות שמאחוריה.