מה עובר במוחו ובלבו של יהודי שקרא את פרשת בחוקתי, אי שם, לפני מאה – מתאים שנה?
אני משער לעצמי, שהוא ידע על מה מדברים כשהתורה אומרת "וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב… וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם… וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם: וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ". בשבילו, זו היתה המציאות שסביבו. לכל היותר, הוא היה יכול להתנחם בדברי הרמב"ן, שארץ ישראל שומרת לנו אמונים ונשארת חרבה ביד העמים שהוציאו אותנו ממנה.
ואנחנו, שחיים בדור הגאולה, ומבחינות רבות, זוכים גם בהתגשמות הברכות "וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם: (י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ" יכולים לייחל, להתגשמות החלק הבא של הברכות: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם ו…וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-הִים".
יום ירושלים, שאנו נמצאים בפתחו, מהווה איזשהו סמל של מצב הבינים הזה. שארץ ישראל כבר בנויה, ובית המקדש עדיין לא. ובעיני, ההפרדה בין החוגגים את יום העצמאות ובין החוגגים את יום ירושלים, מסמלת איזשהו פער, בין אלו אלו – בין החפצים במדינה, ובין החפצים גם בקודש ובמקדש. וביום ירושלים, אנו עסוקים בשאלה כיצד לקרב את בנין המקדש, במהרה בימינו.
וזה אכן פן של ירושלים, כמקום המקדש, שאנחנו חפצים בו, וכרגע, יש הרבה בעם ישראל שלא רוצים אותו.
אבל יש פן נוסף לירושלים. עם הפיכתו למלך של כל עם ישראל, דוד המלך בוחר בירושלים כעיר הבירה שלו. המלב"ים מסביר, שהסיבה היא, שדוד ידע שבשביל לאחד בין עם ישראל, שהיה תחת הנהגתו של שאול, משבט בנימין, ובין שבט יהודה שהוא היה מלכם, חייבים לבחור עיר שהיא 'באמצע'. והוא בחר בירושלים, שנמצאת על הגבול ושייכת לנחלות יהודה ובנימין גם יחד.
כי ירושלים היא לא רק עיר הקודש, היא גם הסמל לאחדות עם ישראל. ירושלים, זו העיר שחוברה לה יחדיו. עיר שעושה כל ישראל חברים.
וזה עוד אתגר שמציבה לנו ירושלים. לא רק הקמת המקדש, אלא אחדות עם ישראל. במובן מסויים, כנס הרבנים שהיה אתמול, היה צעד משמעותי בהקשר של יום ירושלים, לא פחות מריקוד הדגלים בדרך אל הכותל, שעושים ביום ראשון.
ואם אנו נמצאים בתהליך שראשיתו ביציאת מצרים, וסופו בקבלת התורה, אולי, יום ירושלים דווקא מהווה נדבך בדרך לקבלת התורה, בדרך של "ויחן שם ישראל כנגד ההר – כאיש אחד בלב אחד".