בתוך נאום התוכחה שלו, משה מאריך לתאר את חטא העגל.
אחד הדברים המייחדים את תיאור חטא העגל כאן, לעומת התיאור בספר שמות, הוא קיומו של הארון של הלוחות השניים. "בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן: וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי: וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם ה' אֵלָי: וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'".
יש מחלוקת בין המפרשים, מה היחס בין הארון הזה ובין ארון הברית שבמשכן. ויש עוד דיון במפרשים, מפני מה לא נצטווה משה על ארון ללוחות הראשונים. החזקוני אומר, שאחרי שמשה שבר את הלוחות הראשונים, הקב"ה ציווה להכין ארון ללוחות השניים, כדי שהם לא יהיו זמינים להישבר. אבל הרמב"ן ועוד מפרשים מסבירים, שהקב"ה ידע שלוחות ראשונים עתידים להשתבר, ולכן לא ציווה להכין להם ארון. הלוחות השניים נועדו להיות לוחות של קבע.
הלוחות השנים, הם לוחות במדרגה נמוכה יותר. המכתב הוא מכתב א-הים, אבל החומר, הוא משהו שמשה מביא. ויש כל מיני הסברים על עוד היבטים שבהם הלוחות הראשונים מייצגים מדרגה גבוהה. אבל אין ללוחות האלו קיום, הם אמורים להישבר. רק ללוחות השניים נבנה ארון. דווקא הלוחות הראשונים, המדרגה הגבוהה יותר, אינה יכולה להתקיים.
זה נכון בעבודת ה'. פעמים רבות, הרצון שלנו לעשות משהו בשלמות וחוסר היכולת שלנו בפועל לעשות את הדבר הזה בשלמות, מוביל אותנו להחלטה שלא לעשות. אדם רוצה להתקדם בעבודת ה'. הוא אומר לעצמו – אני אמור להתפלל בכוונה. אבל אני לא מסוגל, אז כבר אין מה לעשות צעדי בינים. אסור לדבר לשון הרע, אבל אני לא מסוגל לא לדבר לשון הרע, אז אין טעם להתקדם בזה. הלוחות השניים הם הסימן לכך שאי אפשר לצפות לעשות דברים בשלמות, ושאנו אמורים להתקדם בצעדי בינים.
וזה נכון לא פחות, בחיים בין אנשים. הרבה פעמים, לאנשים שונים יש מושג ברור כיצד הדברים אמורים להיות. וכשמישהו אחר לא בא עם אותו המושג אז הם "שוברים את הכלים". אבל הקב"ה בחר לא לשבור לגמרי את הכלים, אלא להציג משהו שהוא "בינים", הלוחות השניים.
חז"ל אומרים שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון. אם שברי הלוחות לא היו נשארים בארון, אם לא היה ברור שהאידאל הוא משהו אחר, אין טעם לנסות להסתדר במציאות חלקית. אבל גם אין טעם לנסות לכפות בכח את המציאות להיות משהו מושלם. לפעמים, צריך לדעת שהמצב כרגע לא מושלם, ודווקא אם מצליחים לכונן ברית במצב הנוכחי, כשהיא לא מושלמת, יש לה יותר סיכוי להתקיים.