פרשת השבוע מספרת על עלילותיו האחרונות של אברהם אבינו.
כששרה נפטרה, אברהם הפסיק לפעול. הוא לא עושה יותר שום דבר חשוב עד יום מותו. רק דואג להעביר את האחריות לבן שלו.
אני כל הזמן מתנדנד בשאלה, כמה שרה היתה שותפה פעילה בעשייה הרוחנית של אברהם. יש לנו מדרשים על כך שאברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים. אבל בפשוטי המקראות, לשרה כמעט אין תפקיד פעיל. מלבד בסיפור גירוש ישמעאל.
אולי כשאברהם פעיל בחוץ, שרה שומרת על הבית.
ובכל זאת, כך או אחרת, מתברר שכל כוחו של אברהם, מגיע מהעובדה שיש גם שרה. בלי שרה, גם אם תהיה שותפה שקטה, אברהם לא יכול כלום.
אני מעיז לומר גם, שאולי באיזשהו מקום, אברהם לא ידע בחייו כמה שרה חשובה. רש"י כותב, ששרה לא ידעה על סיפור העקידה. דמיינו את זה – אברהם הולך לעקוד את בנו, ואשתו לא יודעת. אברהם התבשר על לידת בנו בסוף פרשת לך לך, ושרה עוד לא ידעה. עד שהקב"ה שלח מלאכים לעדכן גם אותה.
רק במותה, אברהם מבין פתאום כמה היא היתה משמעותית בשבילו.
אנחנו חיים בתקופה שבה אנשים מעריכים בעיקר את העשייה האישית שלהם. את הקריירה. הפיתוח והמימוש העצמי. וזה מקרין גם על השאלה של כמה מקום אנחנו נותנים לעיסוק המשפחתי, שלא תמיד אנחנו רואים את החשיבות שלו.
בתנחומא כתוב, שההספד של אברהם על שרה היה משלי לא – אשת חיל. אחרי מותה, אברהם קולט את גודל האבידה, וכמה בעצם חייו הפכו בלתי אפשריים. ואנחנו לא צריכים להמתין עד שיקרה משהו חס וחלילה. כי כבר בליל שבת הקרוב, כשנשב לשולחן שבת ונשיר אשת חיל, כולנו צריכים לחשוב יותר על כמה הזוגיות והמשפחה הם דבר מרכזי עבורנו, וכמה חשוב להשקיע ולטפח אותם.